למה הצורה לא נשמרת?
בפרשתנו מופיע סיכום של חומרי הגלם בהם השתמשו לבניית המשכן. לכאורה, יש מבנה קבוע לצורה שבה התורה עושה זאת. בתחילה, בא פירוט של כמות חומרי הגלם בהם השתמשו, ומיד לאחר מכן, פירוט הכלים שנעשו מהם.
ואולם, התבוננות מעמיקה יותר בפסוקים אלה, מגלה שצורה זו של הצגת הדברים לא נשמרת ביחס לכל החומרים והכלים, אלא חלים בה שינויים.
בזהב, למשל, נכתב מִנְיָינוֹ - אך כלל לא מופיע פירוט אלו כלים נעשו ממנו. ואילו בכסף, נכתב על הכסף שניתן מ'מחצית השקל', ולא מוזכר הכסף שבני ישראל תרמו מרצונם הטוב. בנחושת, אמנם מוזכר המניין, ומוזכרים הכלים שנעשו ממנה, אך משום מה, הכיור חסר ברשימה. התכלת והארגמן מוזכרים ללא מניין, וגם הכלים שנעשו מהם מוזכרים רק בחלקם, שלא לדבר על יריעות העיזים ויריעות התחשים - שכלל לא מוזכרות במניין.
מהו ההסבר למניין הזה, שנראה כל-כך חסר ולא מסודר?!
להלן, נתייחס לכל התמיהות הללו, וננסה לעמוד על מהותו ומטרתו של מניין החומרים והכלים.
הזהב - וכיור הנחושת
נתחיל מהזהב. כלי המשכן שנעשו מזהב, והם המנורה, השולחן, הארון ומזבח הקטורת, כבר נימנו בפרוטרוט בפרשת "ויקהל". לכן התורה לא פירטה את הכלים שנעשו מהזהב, אלא כתבה רק "כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה"1. כלומר, זוהי כמות כל הזהב שנעשה למלאכה, שאת פרטיה המלאים כבר מנִינו למעלה בפרשת "ויקהל".
כיור הנחושת לא נִמנה בין כלי הנחושת שנעשו מתרומות בני ישראל, מפני שהוא אכן לא נתרם מתרומות הנחושת אלא מ"המראות הצובאות"2 ששימשו את הנשים של בני ישראל בהיותם במצרים.
שבחו של העם
בנוסף לכך, כפי שהוסבר בדרשה קודמת, התורה לא מפרטת כאן כלל את התרומות שבני ישראל תרמו למלאכת המשכן, אלא רק את סך התרומות שהשתמשו בהן בפועל. ומאחר שכספי 'מחצית השקל' הספיקו לכל מה שהיה צריך לקנות בכסף, שאר תרומות הכסף לא נימנו.
מניָין החומרים, נועד כדי לשבח את ישראל על נדיבותם ועל נכונותם לתרום למשכן. לכן התכלת, הארגמן ושאר היריעות שתרומתם לא מעידה על נדיבות יוצאת מן הכלל, כמעט לא פורטו. לכן, אין פלא שרישום החומרים שנתרמו, לא מופיע בצורה מסודרת ובתבנית קבועה. שכן, הפירוט הזה לכתחילה לא התיימר להיות דו"ח מלא ומדויק. הרשימה נועדה רק להראות את שבחו של העם, שקם מסירחונו של חטא העגל, ורצה בכל מאודו לבנות בתוך מחנהו בית לה' אלוקיו.

