מאחורי האיום האווילי
המכה התשיעית שניחתה על פרעה ועל כל מצרים, הייתה מכת חושך. חבול ומוכה, פנה פרעה למשה והצהיר שהוא מוכן להיענות כמעט לכל הדרישות שמשה מציג. אבל לא לגמרי. פרעה עומד על כך שגם כאשר בני ישראל עצמם יוצאים ממצרים, צאנם ובקרם של בני ישראל יישאר.
משה לא הסכים לתנאי הזה, ובתגובה פרעה התרגז והתקצף - "וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה: לֵךְ מֵעָלָי. הִשָּׁמֶר לְךָ אֶל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת".
ונשאלת השאלה:
כל בר-דעת מבין, שפרעה משמיע דברי הבל. הרי פרעה כבר ראה שורה של אותות ומופתים מדהימים שעשה הקדוש-ברוך-הוא, בעוד כל חרטומי מצרים ניצבו חסרי אונים ולא יכלו להושיע את מלכם. אם כן, מדוע פרעה עושה מעשה כל-כך אווילי של איום במוות על משה, שליחו של הקדוש-ברוך-הוא?
הפתרון היחיד: כל העדרים
יש לשים לב לעובדה, שכאשר פרעה סירב לבקשתו של משה לשלוח גם את הצאן, משה ענה לו בשאלה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת, וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ?!" - כלומר, האם אתה, פרעה תיתן בידינו צאן ובקר כדי לזבוח לאלוקינו? הרי ודאי שלא תיתן, שכן הכבשים הם אלֹהֵי מצרים. אם כן, אין לנו שום פתרון אחר מאשר לקחת אִתָּנוּ את צאננו ובקרנו.
משה ממשיך ואומר: "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה, כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ. וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה"1 - אנחנו עדיין לא יודעים כמה קורבנות ירצה ה' שנקריב לפניו, ולכן עלינו לקחת אִתָּנוּ את כל צאננו ובקרנו, מבלי להשאיר אפילו פרסה אחת.
מי הרשע ומי הצדיק?
לפי זה, מובן כיצד חיזק ה' את לב פרעה, הפעם - "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם":
בעיני פרעה, הדרישה של משה לקחת את כל עדרי הצאן והבקר ביציאה ממצרים, היא לא פחות ממוגזמת. מה ההיגיון מאחורי האמירה שליציאה של שלושה ימים בלבד, יש צורך שבני ישראל ייקחו את כל צאנם ובקרם?!
לכן פרעה סבור, שאת הדברים האלו משה לא שמע מהקדוש-ברוך-הוא אלא בדה אותם מליבו. הרי משה תמיד דרש "שַׁלַּח אֶת עַמִּי"2, והצאן והבקר אינם חלק מעַם ה'.
כעת פרעה בטוח שמשה מעל בשליחותו, ובעיני רוחו הוא מצייר מציאות מעוּותת לחלוטין: אני הרי שמעתי בקול ה' והסכמתי לשלח את בני ישראל, אבל משה הוא זה ששינה את ציווי ה' ובדה דברים מליבו, ולכן 'אני הצדיק', ומשה הוא העובר על מצוות מלכוֹ…
פרעה כל-כך בטוח בצדקתו המעוותת, ולכן הוא אומר למשה: "לֵךְ מֵעָלָי. הִשָּׁמֶר לְךָ אֶל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת".