יעקב אבינו לא מת
בפרשת "ויחי" מספרת התורה על שורה של אירועים שהתרחשו לקראת פטירתו של יעקב אבינו. מסופר על בקשתו להעלות אותו לקבורה במערת המכפלה, ברכותיו למנשה ואפרים - וברכותיו לכל השבטים.
אחרי כל אלה, מתארת התורה את רגע פטירתו של יעקב: "ויכל יעקב לצוות את בניו, ויאסוף רגליו אל המיטה, ויגוַע, ויאסֵף אל עמיו".
בתלמוד1 הובאו בהקשר זה, דברי רבי יוחנן האומר: "יעקב אבינו לא מת". שואל אותו חברו, רב נחמן: וכי לחינם ספדו את יעקב, וחנטו וקברו אותו? על כך משיב רבי יוחנן: "מקרא אני דורש, שנאמר: 'ואתה אַל תירא עבדִי יעקב, נאום ה', ואַל תֵּחַת ישראל, כי הנני מושיעךָ מרחוק, ואת זרעךָ מארץ שִׁבְיָם'2 - מקיש [הכתוב] הוא [את יעקב] לזרעו, מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים".
תשובה לא על השאלה
תשובתו של רבי יוחנן על השאלה איך ייתכן שיעקב לא מת, וכי בחינם ספדו וחנטו וקברו אותו, היא הוכחה מפסוק נוסף, ממנו עולה שיעקב אבינו קיים - פסוק בנבואת ירמיהו, בו ה' פונה אל יעקב ואומר לו שיושיע אותו ואת זרעו.
ויש לתמוה: הרי הפסוק הזה לא עונה על השאלה אותה נשאל רבי יוחנן, כי גם אם יש פסוק ממנו מוכח שיעקב אבינו לא מת, עדיין השאלה במקומה עומדת - האם לחינם ספדו לו, חנטו וקברו אותו?
ובכלל, כיצד יכול רבי יוחנן להוכיח ש"יעקב אבינו לא מת" מכך שיש נבואה האמורה אל יעקב עצמו, הרי כאן בפרשתנו מפורש - "ויגוַע, ויאסֵף אל עמיו"?
עם הנצח
רבי יוחנן בוודאי ידע שגופו של יעקב מת3, ולכן אכן היה צורך לספוד לו, לחנוט ולקבור אותו.
ועם זאת, רבי יוחנן אומר כי "יעקב אבינו לא מת". כדי להסביר את דבריו הוא מצטט את הפסוק "ואתה אַל תירא עבדִי יעקב, נאום ה', ואַל תֵּחַת ישראל".
העם היהודי נקרא בשמו השני של יעקב - ישראל. כל עוד עם ישראל חי, גם יעקב אבינו שהוא השורש והיסוד לאומה שלנו, לא מת. השם "ישראל" אותו אנו נושאים על שמו של בחיר האבות, יוסיף להתנוסס לנצח. כל עוד עם ישראל חי וקיים, גם שמו של יעקב אבי האומה חי וקיים - והוא לא מת.
זו גם הסיבה שבניגוד לאברהם, יצחק, אהרן ומשה, אצל יעקב לא נכתב "וימת", אלא "ויגוע ויאסף אל עמיו". הכוונה היא להדגיש שעם ישראל - ממשיך דרכו ונושא שמו של יעקב - לא ימות לעולם, אלא יתקיים ויחיה לעַד.
תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ה', עמוד ב'. וראה הסבר לדברים בפירוש רש"י שם. ↩
ירמיה, פרק ל', פסוק י'. ↩
אבל ראה בפירוש רש"י לתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ה', עמוד ב', דיבור-המתחיל "לא מת", דיבור המתחיל "מקרא אני דורש", ודיבור-המתחיל "אף הוא בחיים" (דבריו מוזכרים בקצרה בפירוש האברבנאל לבראשית, פרק מ"ט). להרחבה בנושא, ראה ליקוטי שיחות, חלק כ"ו, עמ' 7 ואילך. ליקוטי שיחות, חלק ל"ה, עמ' 223 ואילך. עמ' אגרות קודש (לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש), חלק א', עמ' ל"ו-ל"ז. ↩

