דרשה
לשבת

חלומות דומים, פתרונות שונים

חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים נראו דומים. כמעט זהים. בשניהם ישנם שלושה מיני מאכל או משקה, בשניהם ניצבים שני השרים לפני פרעה, ובשניהם הם נדרשים לשרת אותו. כל כך דומים הם שני החלומות, עד ששני השרים חשבו שהם חלום אחד.

לאחר שיוסף פתר את חלומו של שר המשקים לטובה, התמלא שר האופים בתקווה שגורלו יהיה דומה. "וירא שר האופים כי טוב פתר, ויאמר אל יוסף, אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חורי על ראשי"¹. אלא שלתדהמתו ואכזבתו של שר האופים, פתרון חלומו היה הפוך ומאוד עצוב. שונה לחלוטין מהפתרון המשמח של עמיתו.

מדוע שני חלומות כל-כך דומים, קיבלו פתרונות כל-כך שונים?

סוף טוב, הכל טוב

כאשר שר המשקים מקיץ משנתו אחרי החלום, הוא חושש מאוד. שר המשקים היה סבור שהגפן שבחלומו מסמלת את היין שבו חטא לפרעה ובגללו נכלא, ושלושת שריגי הגפן מסמלים שלושה עונשים שאחד מהם יבוא עליו. האחד - פרעה יהרוג אותו, השני - גירוש ממצרים, והשלישי - פיטורין ממשרתו הרמה. המהירות שבה פרחה הגפן, סימלה לדעתו של שר המשקים את המהירות שבה עתידה הפורענות להגיע אליו.

יוסף הרגיע את שר המשקים, ופתר לו ששלושת השריגים מסמלים שלושה ימים שבסופם הוא עתיד לשוב ולסחוט יין אל תוך כוסו של פרעה, בדיוק כפי שראה בחלומו.

בחלומו של שר האופים, לעומת זאת, הסוף שונה. בניגוד לחלומו של שר המשקים, בו הוא מוזג את הכוס על כף פרעה, בחלומו של שר האופים, מי שאוכל את המאפים מהסלים, איננו פרעה, אלא העופות. יוסף פותר שהדבר מסמל את סופו המר של שר האופים, שעתיד להיתלות, והעופות יאכלו את בשרו.

לא סימן ולא זיכרון

כשיוסף מבין ששר המשקים עתיד לשוב ולשרת את פרעה, הוא פונה אליו בבקשה: "כי אם זכרתני אִתך, כאשר ייטב לך, ועשית נא עמדי חסד, והזכרתני אל פרעה, והוצאתני מן הבית הזה"². אך למעשה - "ולא זכר שר המשקים את יוסף". והתורה לא מסתפקת בכך, ומוסיפה: - "וישכחהו". מהי משמעות הכפילות הזו?

יוסף מבקש משר המשקים: "כי אם זכרתני אתך". כלומר, תעשה סימן על גופך או בבגדיך שיזכיר לך אותי. וכאשר דבריי יתקיימו ואכן ייטב לך, תראה את הסימן שעשית ותיזכר בי. או אז, תזכיר לפרעה שאני יושב בבית הסוהר למרות שאני חף מפשע, ותבקש ממנו שיוציא אותי לחופשי.

אך התורה מספרת כי "ולא זכר שר המשקים את יוסף". שר המשקים לא עשה לעצמו סימן שיזכיר לו את יוסף. ולכן, לאחר שיצא מבית האסורים - "וישכחהו".

יוסף הוא איש האמונה בה', ובכל מקום אליו הוא מגיע "שם שמים שגור בפיו"³. אדם גדול כיוסף לא אמור לתלות את ישועתו בשַׂר מצרי, אלא להשליך את יהבו אך ורק על הקדוש-ברוך-הוא⁴. ההישענות שלו על שר המשקים גרמה לו להישאר בבית הסוהר עוד שנתיים, שבסיומן הקדוש-ברוך-הוא הציל אותו.

וכך גם אנו, בני ישראל, על מי יש לנו להישען? רק על אבינו שבשמַים⁵.

1. בראשית, פרק מ', פסוק ט"ז. ↩

2. בראשית, פרק מ', פסוק י"ד. ↩

3. רש"י לבראשית, פרק ל"ט, פסוק ג'. וראה מדרש תנחומא, פרשת וישב, סימן ח'. ↩

4. ראה רש"י לבראשית, פרק מ', פסוק כ"ג, דיבור-המתחיל "וישכחהו". ↩

5. מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ז. ↩