באיזו עת- ולמה עכשיו?
בפתח פרשתנו, מספר משה רבנו לבני ישראל על תחינתו לפני הקדוש-ברוך-הוא שיתיר לו להיכנס לארץ, ככתוב - "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, ה' אֱ-לֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן".
ויש לעיין: מדוע סבר משה שהקדוש-ברוך-הוא ימחל לו ויתיר לו את האיסור שהוטל עליו להיכנס לארץ? וכן, מתי בדיוק הייתה ה"עת ההיא" בה התחנן משה?
המחשבה שעוררה תקווה
לגבי עיתוי התפילה, מפרש רש"י: "בָּעֵת הַהִוא - לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג, דימיתי שכבר הותר הנדר".
כזכור, על אי-כניסתם של משה ואהרן לארץ, נאמר בפרשת 'חוקת' - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם"1.
בזמן שחלף, בני ישראל כבשו את ארץ סיחון ועוג, וכעת נערכו לקראת הכניסה לארץ. ולפי פירוש רש"י, בשלב זה מתעוררת בלב משה התקווה, כי כשם שהחל בכיבוש ארץ סיחון ועוג, כך ימחל לו הקדוש-ברוך-הוא מחילה שלימה - והוא יכבוש גם את ארץ ישראל.
ואולם לשיטתו של רש"י קשה: וכי משה לא עמד על ההבדל שבין עבר הירדן המזרחי לבין הארץ עצמה?! האם אכן סבר משה שהקדוש-ברוך-הוא חזר בו מִדְּבָרוֹ?! הרי "לֹא אִישׁ אֵ-ל וִיכַזֵּב, וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם2"3.
אם כן, השאלה במקומה עומדת, מדוע סבר משה שבכוחו לשנות את גזירתו של הקדוש-ברוך-הוא? ומדוע התפלל על כך דווקא כעת ולא בזמן שנגזרה הגזירה, לאחר ההכאה בסלע?
לפחות כאחד-העם
להבהרת הדברים, נשים לב ללשון הציווי של ה' את משה על מלחמת סיחון ועוג: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ"4. משה נתלה 'כמוצא שלל רב' במילים "רְאֵה הַחִלֹּתִי", "הָחֵל רָשׁ". מדברי ה' נראה, שזו התחלת כיבוש הארץ על-ידי משה, ואם כן, ניתן לפרש שזו רק ההתחלה, וגם המשך הכיבוש יהיה בידי משה. לכן משה אומר בתפילתו: "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ"5. גם מהדברים בפרשת 'חוקת', לא עולה בפירוש שמשה לא יזכה להיכנס לארץ כלל. שכן, את המילים "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ" ייתכן לפרש כך שמשה לא ינהיג את העם בכניסה לארץ, אבל הוא יוכל להיכנס אליה תחת הנהגת יהושע, כאחד-העם. ואכן, בסוף הפרשה הקודמת, משה ציווה את יהושע על כיבוש הארץ6. וכעת הוא עומד ומבקש "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה" - לא כמנהיג ומוביל אלא כאחד-העם.
למעשה, הקדוש-ברוך-הוא לא נענה לתחינתו של משה, ואומר לו: "רַב לָךְ"7 - קיבלת יותר מהמגיע לך בכיבוש ארץ סיחון ועוג ובחלוקת הנחלות, ו"אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה".
נמצאנו למדים, שלמרות כל המעלות של משה רבנו, הוא רצה לוותר על הכל, והעיקר לזכות להיכנס לארץ ישראל.