דרשה
לשבת

קטורת בחוץ?!

לרגל חנוכת המשכן, כל אחד משנים-עשר נשיאי השבטים, הביא קרבנות מיוחדים. כל נשיא הביא כלי כסף מלאים בסולת בלולה בשמן, פר בן בקר, איל וכבש לקורבן עולה, שעיר עיזים לקורבן חטאת; שני פרים, חמישה אֶילים, חמישה תיישים, וחמישה כבשים לקורבן שלמים, וכף אחת מלאה בקטורת¹.

בקטורת זו שהביאו הנשיאים, היה דבר מיוחד, יוצא מן הכלל. תמיד הכהן היה מקטיר את הקטורת במזבח הזהב הנמצא בתוך ההיכל, ואילו את הקטורת שהביאו הנשיאים בחנוכת המשכן, הקטירו דווקא על גבי מזבח הקורבנות שעמד בחצר העזרה. וכפי שנאמר על כך בתלמוד²: "זהו קטורת שעלתה ליחיד על מזבח החיצון, והוראת שעה הייתה. היכא? [היכן? באיזו קטורת נאמרו הדברים הללו?], אמר רב פפא: בנשיאים".

ונשאלת השאלה, מהי הסיבה לשינוי זה של הקטרת הקטורת של הנשיאים דווקא במזבח החיצוני?

תוספת בתחילת הדרך

כאשר מחנכים ילד קטן לדבר חדש, לא די בהקניית הידע הנדרש לצורך הדבר החדש, או ההנהגה החדשה, כדי שהילד אכן יעשה כך, אלא יש צורך לתת לו תוספת מסוימת, או מתנה מיוחדת, כדי להעניק לו כוח להתמיד בדבר החדש שזה-עתה הקנו לו. וכמו שאמר שלמה המלך, החכם מכל האדם: "חנוך לנער על פי דרכו"³. מאחר ש"כל ההתחלות קשות"⁴, יש להקל על הילד את תחילת הדרך, באמצעות תוספת ייחודית שתגרום לו לרצות להתמיד בעניין. ולאחר שהילד יתרגל לדבר החדש, שוב לא יצטרכו לתת לו מתנות כדי לעודדו לכך, אלא הוא כבר יעשה זאת לבדו ובכוחות עצמו.

זוהי מהותו של חינוך: כאשר הילד כבר בקי ורגיל, לא צריכים לחנך אותו שוב. עיקר החינוך הוא בתחילת הדרך, כאשר יש קושי ונדרשת יכולת להקנות לילד את הדברים הנכונים, ואז עושים זאת על ידי תוספות מיוחדות שיעניקו לו חשק להמשיך בדרכו זו בעתיד, כהמשך הכתוב: "גם כי יזקין לא יסור ממנה".

חנוכה חינוכית

גם "חנוכת המשכן" היא מלשון חינוך. וכשם שבחינוך של ילד, יש צורך בתחילת הדרך בתוספת שתסייע לו להתגבר על הקשיים שעומדים בפניו, כך גם בחנוכת המשכן. בני ישראל נזקקו לתוספת כוח מלמעלה שתסייע להם בעבודה הרוחנית במשכן, ועניין זה היה באמצעות העובדה שבאופן חד-פעמי, הקטורת הוקרבה דווקא במזבח שעמד בעזרה, מחוץ לאוהל מועד. וזאת, כדי להשפיע את האורות הגבוהים שנמשכים על ידי הקרבת הקטורת, ולתת את הכוח להמשך עבודת הקורבנות כסדרה⁵.

1. ראה במדבר, פרק ז', פסוקים י'-י"ז (ואילך). ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ', עמוד א'. ↩

3. משלי, פרק כ"ב, פסוק ו'. ↩

4. מכילתא ופירוש רש"י, לשמות, פרק י"ט, פסוק ה'. ↩

5. על-פי 'ליקוטי תורה', פרשת נשא, דף כ"ט, א', ודף כ"ט, ב'. וראה גם 'תורה אור', פרשת וישב, דף כ"ט, ד'. ↩