סעיף הסבירות
בפרשתנו מופיע הציווי על איסור פיגול - קורבן שנפסל להקרבה או לאכילה, עקב מחשבה לא-רצויה של הכהן, במהלך עבודות הכנת הקורבן להקטרה על המזבח, החל מהשחיטה. פירושה של המילה "פיגול" הוא "תיעוב", והאוכל פיגול במזיד - חייב כרת.
ההלכה מרחיבה בתנאים הספציפיים ההופכים קורבן ל'פיגול', אך אם נתבונן בפרטי ההלכות הללו, נראה שהן עוסקות במצבים לא מצויים במיוחד, ואף ייתכן שלא התרחשו מעולם. הרמב"ם1 מונה תנאים רבים ומורכבים הצריכים להתקיים בו-זמנית כדי שיחול איסור 'פיגול'. גם לגבי ציוויים אחרים בתורה, ישנם תנאים רבים שנחשבים לבלתי סבירים, עד-כדי-כך שהתלמוד2 אומר, שלא היו ולא יהיו לעולם. כזה הוא, למשל, דין "בן סורר ומורה".
ונשאלת השאלה: אם כן, מהי המשמעות של ההלכות האלו, ומדוע יש פירוט של הדברים בתורת ה' שהיא נצחית?3
המציאות הגשמית וההוויה הרוחנית
בתורת הסוד מוסבר, שלכל מִצְוַת-עשה או איסור לא-תעשה, יש שורש ומקור בעולמות הרוחניים העליונים. כלומר, גם איסורים שלא התרחשו מעולם במציאות הפיזית, יש להם שורש רוחני בעולמות העליונים, ואם מדובר במעשה שהתורה אוסרת לעשות, יש לו זיקה לבחינה כזו או אחרת בהיכלות הקליפות והטומאה. לכן, על אף שהדברים לא מצויים במציאות הגשמית, יש להם מקום משמעותי בהוויה הרוחנית.
העולם הזה הגשמי, הוא השתקפות של העולמות הרוחניים שקדמו לו בסולם הדרגות, אלא שהאור האלוקי שקיים בעולם הזה הוא מצומצם, נעלם ונסתר. לכן הביטוי של התכנים הנשגבים ממנו, מופיע בו בלבוש מוגדר ומוגבל.
המילה "אסור" משמעותה "קשור"4. כלומר, דבר מסוים נאסר עלינו באכילה או בהנאה, כי יש בו חיוּת ואנרגיה ש'אסורה' וקשורה בידי כוחות הטומאה הקיימים במערכת המורכבת מאור וחושך, קדושה וחולין, בעולמות עליונים. בבוא הגאולה, הרע יתבטל - ואיתו גם איסורים מסוימים5.
לקראת הגשמת החזון
הקודקס הנרחב של המצוות, גם אלו שלא מתקיימות בפועל בעולם הגשמי, מתפרשׁ על-ידי העיסוק בהלכותיהן בלימוד התורה. בכך אנו מפרידים בין הקדושה והקליפות, ומחזירים את האור העליון אל מקומו הנכון. לכן, התורה כולה היא נצחית, ומכילה את כל הפרטים הנדרשים להשלמת תכלית הבריאה - ביסוס הקדושה והחיבור לאלוקות בכל רמות המציאות6.
נמצא, שאיסור 'פיגול' לא מופיע בתורה רק בתור "דְּרוֹש וקבל שכר" כדי לזכות אותנו בתוספת לימוד תורה, אלא בלומדנו את דיני 'פיגול' בתורה, אנחנו מפרידים בין החושך והאור המשמשים בערבוביה, ומקדמים את העולם לקראת עידן טוב יותר, בו יהיו רק טהרה וקדושה.
משנה תורה, ספר עבודה, הלכות פסולי המוקדשין, פרק י"ג. ↩
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"א, עמוד א'. ↩
ראה גם הסבר בספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ה'. ↩
ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ז'. ↩
ראה גם 'ליקוטי שיחות', חלק כ"ט, עמוד 128 (סעיף ט') ובהערה 58 שם. וראה התוועדויות תשנ"ב, חלק א', עמוד 178 ואילך. ↩
ראה בספר התניא, קונטרס אחרון, דיבור-המתחיל "ולהבין פרטי ההלכות דלא שכיחי" (דף קנ"ט, עמוד ב' ואילך). ↩