לשם מה הנס?
לקראת סיום פרשתנו, מתייחסת התורה להופעה של נגעי הצרעת בצורה ייחודית - צרעת הפוקדת את קירות הבית.
ונשאלת השאלה:
צרעות בעור, קיימות גם כחולי או כתופעה כללית בעולם, אך מדוע יצַר הקדוש-ברוך-הוא צרעת בחפצים דוממים? הרי ה' אינו עושה ניסים לחינם!1
חז"ל לימדו אותנו, כי נגעי הצרעת משמשים כהתראת אזהרה על מעשיו של האדם, ובמיוחד לחוטא בעוון דיבורים שליליים ולא נאותים. אם האדם חוטא בדיבורים לא ראויים, יש לכך השלכות, כדברי הרמב"ם: "משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע"2.
אחיזה בחיצוניות
תורת החסידות מלמדת, כי נושא הנגעים קשור דווקא ליהודים שנמצאים בדרגה גבוהה בעבודת ה'. לכן התורה מתייחסת אל הצרוע כ"אדם", שהוא התואר הנעלה ביותר מבין ארבעת התארים של המין האנושי - אדם, איש, גבר ואנוש.
אות האזהרה פוגע במצורע תחילה "בעור בשרו", מה שמורה על כך שהרע שגרם את הנגע, אינו בתוכו ובפנימיותו של האדם, אלא רע הנשאר רק בחיצוניותו. ומאחר שהתוצאה דומה לגורם, הנגע הוא רק "בעור בשרו", בחיצוניות הגוף. את פנימיות נפשו של היהודי, אין לרע אפשרות 'לכבוש' כלל, כי נשמתו של היהודי היא "חלק א-לוה ממעל ממש"3 - חלק ממהותו ועצמותו של הקדוש-ברוך-הוא.
נמצא, שהנגע מופיע כדי לאותת ליהודי שעדיין נותרה לו עבודה רוחנית של תיקון פגמים 'חיצוניים', ומטרות אליהן עליו לשאוף. לאחר שישתפר וישקיע מאמץ נוסף, ימצא את עצמו בדרגה רוחנית נעלית יותר מזו שהיה בה קודם החטא, על בסיס מאמר חז"ל המפורסם "במקום שבעלי-תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו"4.
למען מילוי התפקיד
לפי זה ברור, כי לאמיתו של דבר, אין הבדל בין נגעי עור לנגעי בגדים ובתים, שכן כל מטרת הנגע היא כדי לגרום עילוי ותוספת בחייו הרוחניים של הצרוע, ולקדש גם את חיצוניותו על שלל רבדיה, ואת חומריות העולם.
מכך אנו למדים, שאכן הקדוש־ברוך־הוא אינו עושה ניסים לחינם. אדרבה, הדבר כרוך במילוי תפקידו ושליחותו של היהודי בעולם - להעלות את ניצוצות הקדושה הקיימים דווקא בתוככי עולם העשייה הגשמית לשורשם בעולמות העליונים. וכאן ישנה הזדמנות מיוחדת לברר, לעדן ולזכך את החיצוניות ואת הפסולת של הרע שדבקו ביהודי דרך רכושו וחפציו, החיצוניים אפילו לגבי עור גופו - ולהעלות גם אותם לקדושה.