כמו ציפור דרור
פרשת "מצורע" עוסקת, בין השאר, בסדר הטהרה של המצורע לאחר ששהה בבידוד מפני טומאתו. תהליך זה, הנמשך שבעה ימים, מתחיל ביום בו הכהן קובע שהמצורע התרפא מצרעתו, ואז מתקיים הליך ההזאה. לצורך זה, יש להביא שתי ציפורי דרור, שאינן מבויתות, כלי חרס ובו מי מעיין, מקל של עץ ארז, אזוב, וצמר צבוע בתולעת שני. הכהן שוחט את אחת הציפורים אל תוך כלי החרס, וממצה את דמה עד שהדם יהיה ניכר במים שבכלי. לאחר מכן, הכהן לוקח את הציפור השנייה, החיה, טובל אותה עם מקל הארז, האזוב והצמר, במים המעורבים בדם הציפור השחוטה, ומתיז מהם על המצורע שבע פעמים1. בשלב זה, הכהן משחרר את הציפור החיה לחופשי, סמל לשחרור המצורע מטומאתו, וחזרתו מחדש אל חיק החֶברה.
בגישה חיובית ואוהבת
הסיבה לכך שהאיש האמון על תהליך טהרתו של המצורע הוא דווקא הכהן, ולא רופא לנגעים למשל - נעוצה בהנהגותיו ואורח חייו של הכהן הראשון, הלא הוא אהרן, שהיה סמל לאהבת ישראל טהורה2. על אדם כזה ניתן לסמוך, שההחלטות שלו יושפעו מגישתו ונקודת ראייתו החיובית והאוהבת.
חז"ל מלמדים אותנו, כי 'נגע הצרעת' הוא יותר מפצע גופני, ויש לו תוכן פנימי משמעותי. בתלמוד, נדרשות המילים "זאת תהיה תורת המצורע" כאומרות: "זו תהיה תורתו של מוציא שם רע"3. כלומר, נגע הצרעת בא כעונש לאדם ההולך רכיל, וחוטא בלשון הרע. זו גם הסיבה לכך שתהליך הטהרה כולל שימוש בציפורים, שהציוץ שלהן מזכיר את הפטפוט של החוטא ההולך רכיל4.
יש רפואה בתורה
הדרך לתיקון אמיתי של חטא לשון הרע, עוברת דרך התחברות לתורה, כנאמר בספר משלי: "מַרְפֵּא לָשון עץ חיים"5 (התורה נמשלה ל"עץ חיים"6). זו הדרך לחזק את הקשר עם "נותן התורה", וכך לא ייכשל האדם בעבירות שבין אדם לחברו, כדברי הנביא: "אהבתי אֶתכם, אמר ה'"7.
בדומה לטהרת המצורע הנעשית בפיקוחו של הכהן, גם לימוד התורה דורש פיקוח על כוונות הלומד, והבנת מהות הלימוד כ'לבוש' נפשי המחבר בין האדם לבורא העולם. לכל יהודי ישנו חלק ה'כהן' שבנפשו, שכמו אהרן הכהן וצאצאיו, מבטא ביטול מוחלט לקדוש-ברוך-הוא.
על-ידי הפעלת חלק הכהן שבנשמתנו, נוכל לוודא כי כוונה כנה מנחה אותנו בדרך הנכונה, ולא שיקולים זרים או פניות אישיות.
ראה גם 'משנה תורה' לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק אחד עשר. ↩
מסכת אבות, פרק א', משנה י"ב. ↩
תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ו, עמוד ב'. וראה גם ויקרא רבה, פרשה ט"ז, פיסקא ו'. ↩
רש"י לויקרא, פרק י"ד, פסוק ד', על-פי תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז, עמוד ב'. ↩
משלי, פרק ט"ו, פסוק ד'. ↩
ראה משלי, פרק ג', פסוק י"ח. ↩
מלאכי, פרק א', פסוק ב'. ↩