למה "והובא"?
פרשת "מצורע" פותחת בתהליך הטהרה של המצורע, לאחר תקופת ההסגר והבידוד שלו מחוץ למחנות ישראל, ועל תחילת תהליך הטהרה, נאמר1: "והובא אל הכהן". כלומר, יש להביא את המצורע אל הכהן כדי שיטהר אותו.
על כך נשאלות כמה שאלות:
ראשית, מיד לאחר מכן, נאמר2: "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה", ומכאן שהכהן הוא זה שצריך לצאת אל המצורע. ואם כן, מה כוונת הכתוב באמירה "והובא אל הכהן", מה גם שאסור למצורע לבוא אל הכהן, שהרי עליו להיות מחוץ למחנה?
שנית3, מדוע נאמר "והובא אל הכהן" - ניסוח ממנו משתמע שהמצורע מובא אל הכהן בעל-כורחו, ולא נאמר "ובא אל הכהן"?
מחנה מול מחנה
פרשני המקרא4 מסבירים, כי מאחר שהמצורע " הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו, ובין איש לרעהו", עליו להיות מבודד מחוץ לשלושת המחנות5, שכן 'מחנה ישראל' מסמל את הקדושה והאחדות, בעוד ש'מחוץ למחנה' מסמל את היפך-הקדושה והמחלוקת, והמצורע במעשיו - ולכן גם בעונשו - משקף את 'קליפת מִדְיָן', המייצגת את המחלוקת והמדון.
"זה לעומת זה עשה האלוקים"6. כשם ש'מחנות ישראל' מייצגים את כוחות הקדושה, כך יש במקביל מחנות של "לעומת זה", הצד ההפוך, ושם שוהה המצורע עד שיִטהר.
המצורע נחשב כמי שנמצא בדרגה נחותה אף יותר משאר הטמאים, וזאת מכיון שהטומאה שלו נובעת מהמחלוקת שהכניס בין אנשים, דבר המסמל את הנתק מהקדושה, שאחד מעקרונותיה הם האחדות והחיבור.
תקווה מובטחת
ואולם למרות מצבו הרוחני הנחוּת, גם למצורע יש תקווה. כפי שמדגיש אדמו"ר הזקן - בספר ה'תניא' וב'שולחן ערוך הרב'7 - לכל יהודי שְׁמוּרָה האפשרות לשוב בתשובה, ואף אחד אינו אבוד לחלוטין. גם אם האדם נמצא בדרגה הרוחנית הנמוכה ביותר, "בוודאי סופו לעשות תשובה", שכן הקדוש-ברוך-הוא "חשב מחשבות לבלתי יִדח ממנו נִדח"8.
זהו ההסבר הפנימי לכך שהתורה אומרת: "והובא אל הכהן" - רמז להבטחה שהמצורע יגיע בסופו-של-דבר אל הכהן וייטהר, גם אם בעל-כורחו. שכן, מבלי הבדל עד כמה האדם רחוק מדרכי הקדושה בהווה, בסופו של דבר, הקדוש-ברוך-הוא יוביל אותו, בדרך כזו או אחרת, אל התשובה.
עלינו לזכור, ולשאוב מכך עידוד, כי גם כאשר אדם נמצא במצב רוחני ירוד, תמיד קיימת דרך חזרה. וגם אם לא מרצון, בסופו-של-דבר הוא תמיד יובא 'אל הכהן' - אל המקום שממנו יוכל לתקן את העבר ולפתוח דף חדש. אין זה משנה עד כמה התרחקנו, תמיד נשוב הביתה ונחזור אל תוך מחנה הקדושה והאחדות.
ויקרא, פרק י"ד, פסוק ב'. ↩
שם, פסוק ג'. ↩
ראה בפירושי האבן עזרא, הרמב"ן, 'בכור שור', ועוד, לפסוק ב' שם. ↩
רש"י לויקרא, פרק י"ג, פסוק מ"ו, על-פי תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז, עמוד ב'. ↩
במדבר היו שלוש מחנות: מחנה ישראל, מחנה לוייה (הלויים), ומחנה שכינה. ↩
קהלת, פרק ז', פסוק י"ד. ↩
ראה ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ל"ט. שולחן ערוך הרב, יורה דעה, הלכות תלמוד תורה, פרק ד', הלכה ג'. ↩
שמואל ב', פרק י"ד, פסוק י"ד. ↩