מה הועילה קריעת הים?
בתוך פחות משבוע לאחר יציאת בני ישראל ממצרים, הם מצאו את עצמם במצב בלתי אפשרי. מחנה ישראל נפרשׂ על שפתו המערבית של ים-סוף, ונמצא במלכודת מוות. מאחורי בני ישראל עמד פרעה מלך מצרים, בראש חיל עצום שרדף אחריהם, מצדדיהם - מדבר עמוס סכנות וחיות טרף1, ומלפניהם - ים סוער.
כשהיה נראה שאין מוצא, הורה ה' למשה רבינו להניף את מטהו על הים - והים נקרע. בני ישראל פסעו בתוך היבשה שהתגלתה לפתע, והמים נהפכו לחומות ענק משני הצדדים.
מפשט הפסוקים מובן, כי כדי להגיע לארץ ישראל, לא היה צורך במעבר דרך ים-סוף. ואכן, רבים ממפרשי התורה2 מסבירים שלמעשה, בני ישראל נכנסו ויצאו מהים באותו חוף.
ונשאלת השאלה:
מדוע בכלל הפנה הקדוש-ברוך-הוא את בני ישראל אל ים-סוף, מהלך שאין בו כדי לקרב אותם אל היעד הנכסף, ארץ ישראל?
נגלה ונסתר
כדי להבהיר את הדברים, ולעמוד על המשמעות המיוחדת של נס קריעת ים-סוף, נצלול תחילה אל הגדרת המושגים: 'ים' ו'יבשה'.
חז"ל אומרים3: "כל מה שיש ביבשה - יש בים". במילים אחרות, המציאות הגשמית שבתוכה אנו חיים ומתנהלים, מיוצגת על-ידי היבשה, כשמקביל מתקיימת מציאות אלטרנטיבית, אפילו מהותית יותר, אליה אנחנו לא ערים ולא חשופים. זו המשמעות הסמלית של הים. 'עלמא דאתכסיא' - עולם מכוסה ונסתר, כמו הברואים שבַּיָם המכוסים במים. זאת לעומת היבשה שהיא 'עלמא דאתגליא' - עולם גלוי, כמו הברואים שביבשה הגלויים לעין.
אמת על שפת הים
הגשמיות משתלשלת ויונקת את חיותה מהרוחניות. אך הרוחניות נעלמת מעיני האדם. הוא מתהלך בעולם ורואה בני אדם, בעלי-חיים, צמחים ועצמים שונים, ואיננו רואה את החיוּת האלוקית המהווה את כל אלה בכל רגע ורגע - מאין ליש4.
ישנם עולמות רוחניים יותר, שם אין שום מציאות המעלימה על החיוּת האלוקית, ושם הקדוש-ברוך-הוא נוכח בצורה גלויה.
אם-כן, זהו החידוש העצום והצורך המהותי של האירוע המכונה 'קריעת ים-סוף'. בנס שהיה בים, המציאות האלוקית נחשפה לעין-כל במלוא עוצמתה. הכל ראו, שכל הקיום הגשמי תלוי לחלוטין בחיוּת שמשפיע הקדוש-ברוך-הוא, וכך חדרה בכולם האמונה וההתבטלות לאלוקות, מה שהיווה את הכשרת הקרקע לנתינת התורה בהר-סיני.