טעמי המצוות – כן או לא?
פרשת השבוע פותחת בדברי ה' למשה רבינו: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"1. את פשרה של האות ו' בתחילת הפסוק, מסביר רש"י כך: "מוסיף על הראשונים. מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". כלומר, הפסוק מדגיש ומבהיר שגם ההוראות המובאות בפרשה זו, בדיוק כמו עשרת הדיברות שבפרשה הקודמת, נאמרו מאת ה' במעמד הר סיני.
מתוך כך יש להסיק שגם אם לא מבינים את הסיבות והטעמים של מצוה כזו או אחרת, יש לקיים אותה – כי כך ציווה ה' בסיני.
בהמשך פירושו, מדייק רש"י מלשון הפסוק דבר נוסף: משמעות המילים "אשר תשים לפניהם" היא שמשה רבינו צריך למסור לבני ישראל את המצוות בצירוף הטעמים והסיבות לכל מצוה. וכך כותב רש"י: "אשר תשים לפניהם" – "אמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה: 'לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו'. לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".
ונשאלת השאלה:
מפירושו הראשון של רש"י עולה כי העיקר הוא הקיום בפועל ולא הטעמים. איך זה מתיישב עם הדגש בקטע השני על הצורך לטרוח 'להבינם טעמי הדבר'?
חשיבות ההזדהות
לאמיתו של דבר, שני הדברים נכונים. קיום המצוות צריך להיות גם מחמת שכך ציווה ה', וגם מפני טעמה של המצווה.
הצורך בקיום המצוות מפני הציווי, נובע מכך שהאמת היחידה נמצאת אצל בורא העולם2. לעומת זאת, השכל האנושי אינו אמת מוחלטת ועלול לטעות. לכן, אי אפשר להסתמך על השכל, ויש לקיים את מצוות הבורא בקבלת עול.
יחד עם זה, חשוב לדעת ולהבין את טעמי המצוות, כדי שהאדם יתחבר למצוות אותן הוא מקיים, ויזדהה אתן. הבנת הטעם למצווה, תיצור אצל האדם רגש וחיבור למעשים אותם הוא מבצע. ללא החיבור הזה, קיום המצוות עלול להיות 'יבש' וכ"מצוות אנשים מלומדה"3 – מתוך הרגל.
השכל במקום השני
אולם למרות ששני הדברים נדרשים, ולמעשה יש צורך גם בקבלת עול וגם בשכל, ברור מי מהשניים קודם. בדיוק כמו סדר הדברים בפירוש רש"י. ההתחלה היא בקבלת העול, וההמשך הוא בהבנה. הקיום צריך להיות בכל מצב, גם אם לא מבינים. ויש להשתדל להוסיף לזה את ההבנה.
הסדר הזה קיים גם בפרשיות התורה. פרשת יתרו, המתארת את מעמד הר סיני, בה מודגשת קבלת העול, קודמת לפרשת משפטים, בה מועברים הציוויים בתוספת הטעם.