רק דעה אחת אמיתית?!
פרשת כי-תבוא פותחת במִצְוַת ביכורים. המִצְוָה להביא לבית-המקדש מהפירות הראשונים שהבשילו וצמחו.
לפני שהתורה עוסקת בפרטי המִצְוָה, מקדים הכתוב ואומר: "והיה כי תבוא אל הארץ.. וירשתה וישבת בה". מכך למדו חכמי ישראל, כי מִצְוַת ביכורים התחילה בפועל רק לאחר שכיבוש הארץ הושלם, וכל שבטי ישראל קיבלו את נחלתם בארץ, תהליך שנמשך על פני 14 שנים1.
אולם, יש מחכמי ישראל שחלקו על הקביעה הזו, ואמרו שקיום מִצְוַת הביכורים החל מיד עם כניסתם של בני ישראל לארץ, ללא כל תקופת המתנה2.
נשאלת השאלה:
שתי הדעות נאמרו על-ידי גדולי ישראל, ענקי רוח. ואולם, מאחר שמדובר במחלוקת כיצד הייתה המציאות, יוצא שרק דעה אחת נכונה. ונשאלת השאלה: הייתכן?! האם יעלה על הדעת שרק דעה אחת אמיתית, ואילו דעה שניה, גם היא של גדולי ישראל, פשוט לא נכונה?
תודה בסיסית ותודה עמוקה
ההסבר טמון בדברי התלמוד, כי כאשר קיימות כמה דעות בנוגע לפסיקת הלכה, "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"3. כלומר, למרות שרק אחת מהדעות מתקבלת הלכה למעשה, ברובד הרוחני-פנימי של הדברים, יש בהחלט מקום לכל הדעות.
והדברים אמורים גם במִצְוַת ביכורים. אף-על-פי שהדעות חלוקות לגבי ההיבט המעשי של המועד בו התחילו להביא ביכורים, ברובד הפנימי יש משמעות לשתי הדעות, כדלהלן.
מהותה של מִצְוַת הביכורים, היא הכרת תודה לה' על כל הטוב שהוא עושה אתנו. ואכן, אנחנו מודים לה' פעמיים בכל יום. האחת, מיד בתחילת היום. עם פקיחת העיניים, יהודי מביע תודה לקדוש-ברוך-הוא באמירת 'מודה אני'4. זו הודאה שמסמלת את האמונה הפשוטה והבסיסית של היהודי בבורא עולם, שמכוחה הוא מודה לה' על חסדיו מיד לאחר שהתעורר משנתו.
לאחר מכן, כאשר האדם מתפלל ומשבח את הבורא על פלאי הבריאה, הוא חוזר ומודה על הטבע ועל שפע החיים. זו הודאה שבאה אחרי התבוננות בחסדי ה' הבאים לידי ביטוי בבריאה המתחדשת, ובתפעול גוף האדם.
לכל דעה יש מקור
עניינה של מִצְוַת הביכורים היא הוקרת תודה לבורא העולם על צמיחת היבול ועל שלימות הטוב5 שהוא מעניק לנו. וזו המחלוקת של חכמי ישראל, ממתי החלו להביא ביכורים. לפי דעה אחת, התודה של הביכורים דומה לאמירת 'מודה אני' עם פקיחת העיניים. ואם כן, יש להביא ביכורים מיד עם הכניסה לארץ ישראל, מבלי לחכות להתיישבות הקבועה.
ואילו לפי הדעה השנייה, מִצְוַת הביכורים היא כאמירת התודה שבתפילה שבאה אחרי התבוננות. ולפי זה, הבאת הביכורים היא רק אחרי ההתיישבות.
נמצא אם-כן, שלכל דעה יש מקור ורובד רוחני, עליו היא נשענת.