דרשה
לשבת

שליח לארץ גושן

לאחר שבני יעקב הודיעו לאביהם שיוסף אחיהם האבוד נמצא, והוא השליט על כל ארץ מצרים, מיהר יעקב ויצא למצרים, לקראת הפגישה המיוחלת עם יוסף, אחרי שנים רבות של ניתוק.

התורה מספרת כי לפני שיעקב ירד למצרים בעצמו, הוא שלח את יהודה לארץ גושן שבמצרים, כדי שיכשיר את השטח לקראת בואם של יעקב ומשפחתו. אומרים על כך חכמי ישראל1 כי מטרת השליחות של יהודה הייתה כדי להקים בארץ גושן בתי הוראה ותלמוד, בהם יוכלו יעקב וצאצאיו ללמוד תורה ולעסוק בה כשהם יושבים בארץ הניכר.

ונשאלת השאלה: למה בכלל היה צורך למנות את יהודה כשליח מיוחד למשימה הזו, הרי יוסף כבר נמצא בארץ מצרים, ולמה יעקב לא ביקש מיוסף להקים את בתי התלמוד?

היתרון של יוסף

הסבר הדבר, נעוץ בהבדל המהותי שבין יוסף לאחיו2:

אחי יוסף היו רועי צאן, והם עבדו את ה' תוך ניתוק וריחוק מהמון העם והעולם הרועש, כשהם שוהים בשדות במנוחה ובשלווה. כך היה אפשר להם ללמוד תורה ולשקוד על חוכמתה באין מפריע.

לעומתם, יוסף היה השליט על כל מצרים, ועבד את ה' מתוך היותו בחברת בני אדם, ולצד עיסוקיו הרבים בהנהגת המדינה. כיון שכך, עבודת ה' שלו לא הייתה בבידול וניתוק מהעולם, ודווקא התאפשר לו להשפיע על סביבתו.

הבדל זה היה כתוצאה מכך שאחי יוסף ידעו שאם יתערבו וייטמעו בין בני אדם, הם לא יצליחו להתעלות ולהשפיע על סביבתם, ואולי המגע עם בני האדם והעולם אפילו יפגע ברמתם הרוחנית. ואילו יוסף ידע שמדרגתו הרוחנית מאפשרת לו להישאר איתן באמונתו, ולהשפיע על סביבתו – למרות מעורבותו בענייני העולם.

החשיבות של 'תורתו אומנותו'

אין ספק שמבחינה זו, היה ליוסף יתרון על פני שאר השבטים. וכאמור, המעורבות של יוסף עם העולם וההשפעה שלו על הסביבה, הם תוצאה של מעלתו הייחודית והגבוהה. עם זאת, כשמדובר בלימוד התורה, חשוב שהלימוד יהיה ברמה של 'תורתו אומנותו'. כלומר, עיסוק מאסיבי בלימוד התורה, מבלי לערב שום עיסוקים אחרים.

לכן, כאשר יעקב רצה לבנות בתי הוראה ותלמוד לקראת בואו לארץ גושן, המשימה לא הוטלה על יוסף. שכן, העיסוקים של יוסף עם המון העם וניהול הממלכה המצרית, מנעו ממנו לעסוק בתורה ברמה של 'תורתו אומנותו', ולא הייתה לו האפשרות להיות האיש שיסמל את מעלת לימוד התורה.

עלינו ללמוד מכך, כי בד-בבד עם הדרישה הבלתי מתפשרת מכל אחד לעסוק בהשפעה על הזולת, להפיץ יהדות ולזכות את הרבים, יש צורך גם בלימוד התורה באופן ממוקד ותכליתי, כך שלפחות בעת הלימוד נהיה שקועים בו בצורה מלאה, ברמה של 'תורתו אומנותו'.