איך הסכים אהרן?!
על מעשה העגל, מסופר בתורה שבני ישראל באו אל אהרן הכהן, וביקשו ממנו: "קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו"1.
לפי פשוטם של דברים, אהרן הכהן לא דחה אותם בשתי ידיים, אלא השתתף אתם במעשה. וכפי שנאמר2: "ויאמר אליהם אהרן, פרקו נזמי הזהב.. ויקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו עגל מסכה".
ואי אפשר שלא לתמוה:
איך יתכן שאהרן הכהן שהיה צדיק גדול, היה שותף למעשה העגל? הרי, כמו כל בני ישראל, גם אהרן שמע במעמד הר סיני את הציווי "לא תעשה לך פסל"3!
חיפוש אחר 'ממוצע'
אלא מכאן אפשר ללמוד שגם מצד הקדושה היה מקום לטעות בכך. זאת, משום שכוונתם של בני ישראל לא הייתה ליצור תחליף לה' חלילה, אלא תחליף למשה רבינו. גם כשאמרו "עשה לנו אלוהים", התכוונו ל'אלוהים' במשמעות של מנהיג, ולא במשמעות של אדון העולם.
הם ראו במשה רבינו 'ממוצע', כלומר מחבר ומתווך, בינם ובין הקדוש-ברוך-הוא. וטעו לחשוב כי במובן מסוים, גם עגל זהב יכול להיות 'ממוצע'. שורש הטעות קשור בעובדה שכאשר הקדוש-ברוך-הוא דיבר עם משה רבינו, קול ה' היה יוצא ונשמע מבין שני כרובי הזהב4. לכן בני ישראל טעו לחשוב שניתן לעשות גם עגל זהב, שדְּבַר ה' יצא ויישמע דרכו.
לכן, כאשר בני ישראל באו אל אהרן וביקשו 'עשה לנו אלוהים' הם לא רצו לעשות עבודה-זרה חלילה, אלא חיפשו 'ממוצע' שיחבר אותם לה' במקום משה רבינו. לכן, היה ניתן לטעות בזה ולחשוב שיש להם כוונות טובות ורצונות טובים.
לאמיתו של דבר, הם טעו טעות חמורה וביקשו לעשות דבר אסור מכל וכל. מעשה מנוגד לחלוטין לציווי הברור "אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם"5. וכפי שרש"י מפרש, הכתוב כולל גם איסור לעשות "כרובים" בבתי כנסיות.
דרושה אמונה איתנה
נמצא שלבני ישראל אכן היו כוונות טובות. הם לא התכוונו לעבודה-זרה כלל, אלא למשהו שיחבר בינם לבין ה'. עם זאת, למעשה – עשיית העגל הייתה חטא חמור. יתר על כן, לאחר שהעגל נעשה, חלק מבני ישראל עבדו לעגל וחטאו בעבודה-זרה ממש.
איך זה קרה? מדוע מה שהתחיל בכוונות טובות, הסתיים בעבודה-זרה?
הסיבה לכך היא משום שתחילת העניין הייתה מחוסר אמונה. אילו היו בני ישראל נצמדים באמונה שלימה למה שנאמר להם, ולא מפקפקים בשובו הקרוב של משה רבינו, הנפילה הייתה נמנעת.
עלינו לזכור זאת היטב, ולהפנים שגם רצונות חיוביים עלולים להוביל חלילה למעשים חמורים ביותר. העצה היחידה והבטוחה להישאר בדרך הנכונה, היא להאמין באמונה שלימה ואיתנה.