דרשה
לשבת

אותות ומופתים

אחד הרגעים הגדולים הנזכרים בפרשתנו, הוא ההתגלות האלוקית למשה רבינו בסנה הבוער. משה היה רועה את צאן חותנו יתרו במדבר, ולפתע נראה אליו ה' מתוך שיח אשר אש אוחזת בו, אך השיח איננו נאכל על-ידה ולא נשרף.

כאשר האלוקים הטיל על משה את השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים, משה הגיב בחשש, שמא בני ישראל לא יאמינו בשליחותו. בתשובה, הקדוש-ברוך-הוא העניק למשה כוח לבצע שורת אותות ומופתים שיוכיחו לבני ישראל את אמיתות השליחות האלוקית. משה מוסיף וטוען, כי יקשה עליו למלא תפקיד של מנהיג הכובש את הלבבות של עם ישראל, בהיותו "ערל שפתיים". ועל כך ענה לו ה', שיצרף אליו את אהרן שישמש לו ל'פה'.

אך נראה שמוקד המסר שהקדוש-ברוך-הוא מעביר לבני ישראל באמצעות משה, הוא בחשיפת שמו אליהם - "אהיה אשר אהיה… זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור"¹.

יתרון ההימנעות

אין פרשה בה מתאים יותר לעמוד על נושא השמות, מאשר פרשתנו ששמה הוא "שמות". ואכן, ביהדות מייחסים משמעות רבה לנושא השמות ככלל, ובמשנה-תוקף בקבלה ובחסידות, שבהן ישנו עיסוק נרחב בשמותיו השונים של הבורא, שכל אחד מהם מייצג כוח אלוקי אחר.

בהקדמה ל'תיקוני זוהר'² נאמר, כי הערך המספרי, הגימטריא, של המילה 'שמי' בצירוף שתי האותיות הראשונות של שם הוי"ה, י-ה, עולה 365 (שס"ה), שהוא מספר מצוות לא-תעשה שבתורה. ואילו המילה 'זכרי' בצירוף שתי האותיות האחרונות של שם זה, ו-ה, היא בגימטריא 248, כנגד רמ"ח מצוות-עשה³.

ונשאלת השאלה:

מהו הקשר המיוחד של מצוות לא-תעשה לאותיות הראשונות והיותר נעלות בשמו של ה'? ומהי הסיבה לכך שמצוות-עשה שייכות לאותיות האחרונות?

הנַעֲלֶה שאינו "מתלבש"

ההסבר לכך הוא, שבתורה ישנם ציוויים של משה לבני ישראל, שקדמה להם אמירה למשה על-ידי הקדוש-ברוך-הוא, וישנם ציוויים שהוזכרו לראשונה רק במסירתם אל העם על-ידי משה רבינו.

מוסבר על כך בתורת החסידות, כי דווקא הסוג השני הוא מדרגה רוחנית נעלית ביותר, כזו שההארה האלוקית שלהן, לא ניתנת לבוא לידי ביטוי מפורש בתורה, ולכן התורה מזכירה רק את השפעתן המצומצמת באמצעות קולו של משה.

זהו גם ההבדל בין מצוות לא-תעשה למצוות-עשה. האור האלוקי שבמצוות-עשה ניתן לתפיסה והשגה, לפחות במידה מסוימת. המִצְוָה היא הוראה לביצוע, וכשמקיימים אותה ממשיכים ('מורידים') לעולם את האור האלוקי שטמון במצוה. ואילו דווקא מצוות לא-תעשה מכילות אור אלוקי כה גדול, שהדרך היחידה לקבל ממנו הארה והשפעה היא בהימנעות ואי-עשייה.

לכן מצוות לא-תעשה נמשכות מהחלק המרומם יותר שבשם הוי"ה, האותיות י-ה, כי הן קשורות למקור גבוה יותר בעולמות הרוחניים, "אור שלמעלה מהתלבשות"⁴.

1. שמות, פרק ג', פסוקים י"ד-ט"ו. ↩

2. דף ה', עמוד א'. ↩

3. ראה גם 'תורה אור', פרשת בא, דף ס', א'. ↩

4. ראה 'תורת מנחם', חלק ב' (שיחת ז' אדר שני תשי"א), עמוד 279 ואילך. ↩