משפט בתהומות הים
בין העופות הטמאים, האסורים באכילה, מופיע בתורה 'השלך'. על זהותו ואורח חייו של עוף זה, אומר רש"י: "זה השולה דגים מן הים". כלומר, הוא צולל למי הים, וצד דגים למזונו.
מסופר בתלמוד1, שרבי יוחנן היה מביט בשלך, ואומר את הפסוק: "משפטיך תהום רבה"2. כלומר, הקדוש-ברוך-הוא דן ושופט גם את הדגים שבתהום הים. וכאשר מגיע זמנו של דג מסוים למות, מזמנים מן השמיים לאותו דג את עוף השלך, והוא שולה את הדג מן הים ואוכל אותו.
אמר על כך האדמו"ר הזקן בעל התניא3, כי מדברי התלמוד על השלך, ניתן ללמוד שכל התרחשות בעולם היא על-פי ההשגחה העליונה המנהלת ומכוונת כל תנועה בבריאה. גם כאשר עוף טורף דג במעמקי הים, אין זה במקרה, חס וחלילה, אלא הקדוש-ברוך-הוא הוא שזימן את ה'שלך' לצוד דווקא את הדגים הללו, עליהם נפסק הדין למות ולהיאכל כעת.
ונשאלת השאלה: חיות רבות אורבות לטרף ואוכלות את טרפן, וגם מכך ניתן ללמוד שההשגחה העליונה מכוונת וקובעת את אורך החיים של כל אחד מבעלי-החיים. אם כן, מהי הייחודיות של ה'שלך' שגרמה לרבי יוחנן להתפעל דווקא ממנו?
ההסתרה שבטבע
כאשר סוקרים את הטבע, במבט ראשון לא מבחינים בהשגחה העליונה. הקדוש-ברוך-הוא מנהל את כל הבריאה ומחולל נפלאות בהסתר, וההשגחה האלוקית לא ניכרת בגלוי בכל פעולה בעולם.
זו משמעות המושג 'טבע', מלשון טביעה בים. דבר שטבע בים, ממשיך להתקיים במעמקי הים, אבל הוא נעלם מהעין. כך ההשגחה העליונה מפעילה כל תנועה בעולם באופן טבוע, הנסתר מההכרה וההרגשה המוחשית שלנו.
גילוי הנסתרות
זו הסיבה שרבי יוחנן התפלא דווקא למראה ה'שלך':
כאשר ה'שלך' שולה דג ממעמקי הים ומגלה אותו לעיני-כל, הוא נותן ביטוי להנהגתו המדהימה של בורא העולם ולהשגחה האלוקית. בדרך כלל, ההשגחה מוסתרת בטבע העולם, עד כדי כך שנראה לנו כאילו המאורעות קרו בטבעיות. ואילו הודות לשלך, מה שהיה נסתר במעמקי הים – הופך להיות גלוי.
עלינו ללמוד מכך להתבונן בגדולתו של הקדוש-ברוך-הוא, 'לשלות' ולגלות את ההשגחה העליונה בבריאה, ולזכור שהכול מגיע מאיתו יתברך. וגם אם לעת-עתה, ה'טבע' מסתיר על כך, במהרה נזכה לגאולה, ובאותו הזמן הכול יכירו בגדולת הבורא – והאור האלוקי יאיר בגלוי.