מדוע בזכות יתרו?
לאחר שיתרו שמע על הניסים הגדולים שעשה ה' לבני ישראל, הוא יצא לדרך אל בני ישראל שהיו במדבר. הוא גם בירך את ה' על כך, ככתוב "ויאמר יתרו, ברוך ה' אשר הציל אתכם"1.
נאמר על כך בזוהר, כי מעשה זה של יתרו, היה ההכנה למתן-תורה2. קודם לכן, נתינת התורה לבני ישראל לא הייתה אפשרית. רק הודאתו של יתרו לה', יצרה את האפשרות למתן-תורה.
ונשאלת השאלה:
איך יתכן שהמעלות הגדולות והחשובות של בני ישראל, ואפילו של משה רבינו ואהרן הכהן, לא הספיקו בשביל קבלת התורה. ודווקא יתרו, שהיה כהן לעבודה-זרה3, גרם את נתינת התורה?
חיבור מעלה ומטה
להבנת הדברים יש להקדים, כי על משמעותו של מתן-תורה, נאמר במדרש4: "כשברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם, גזר ואמר: השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם. כשביקש ליתן את התורה, ביטל גזירה ראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים".
מכאן שמהותה של התורה היא החיבור בין מעלה ומטה. באמצעות התורה ניתן להביא את האלוקות גם למקומות הנחותים ביותר, ולרומם את הפינה הנידחת ביותר.
לכן, כאשר יתרו, שהיה כהן לעבודה-זרה ובא ממקום נחות כל כך, בירך את ה', הייתה זו ההכנה הראויה למתן-תורה. שכן, היה זה ביטוי למהותה של התורה, להגיע אל כל אחד ובכל מצב.
שילוב התורה בחיי היום-יום
מתן-תורה התרחש פעם אחת ויחידה, אבל במהותו איננו אירוע חד-פעמי. למעשה, בכל יום עלינו לחוש אותו מחדש, כדברי רש"י "שיהיו דברי תורה חדשים עליך, כאילו היום ניתנו"5.
לכן, עלינו לוודא שגם בכל יום ויום קיימת הכנה ראויה למתן-תורה, כפי שהיה במתן-תורה במדבר.
באותה שעה, ההכנה הראויה הייתה כאשר האלוקות האירה למקומות חדשים, מקומות שנראים כרחוקים ונחותים מבחינה רוחנית. גם עתה, שילוב התורה והמצוות בחיי היום-יום שלנו, גם מחוץ לבית הכנסת ובית המדרש, הוא ההכנה הראויה למתן-תורה, שעל כולנו לחוות מחדש יום יום.