מסע ליעד לא ידוע
הקדוש-ברוך-הוא מצווה את אברהם אבינו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". בכך מתחיל מסעו של אברהם אבינו אל ארץ כנען, הארץ המובטחת.
ציוויו של הקדוש-ברוך-הוא נאמר בלשון מאוד מיוחדת ומאוד מדויקת. ראשית, עלינו להבין, מדוע בחר ה' לומר את הציווי בלשון "לך לך", ולא אמר פשוט "לך מארצך"? ושנית, מה הצורך באמירה בפירוט רב: "מארצך וממולדתך ומבית אביך", בעוד שניתן היה לקצר ולומר רק: "לך אל הארץ"?
הקושי העיקרי בציווי זה, הוא בסיום האמירה: "אל הארץ אשר אראך". הקדוש-ברוך-הוא נמנע מלגלות לאברהם מהו היעד של המסע, ומורה לו לצאת לדרך מבלי לדעת להיכן הוא הולך. מדוע?
להתגבר על שלושה מחסומים
כבר בצעירותו היה גלום באברהם פוטנציאל אדיר בעבודת ה', עד כדי דרגה של נבואה1. אולם, בדרכו של אברהם עמדו שלושה מחסומים, אשר מנעו ממנו לממש את הפוטנציאל הגלום בו.
המחסום הראשון בדרכו של אברהם לעבוד את ה' ברמה גבוהה, היה מקום מגוריו. הארץ בה גדל - אור כשדים, וגם המקום אליו עבר עם משפחתו - חרן, היו מלאים בעבודה זרה, כופרים, קוסמים ומכשפים.
המחסום השני היה ידידיו ורעיו של אברהם, שהיו עובדי עבודה זרה. אמנם אברהם ניסה להשפיע עליהם להאמין בה', אך לאחר שנמרוד השליך את אברהם לכבשן האש2, ידידיו מנעו ממנו לדבר על אמונתו מתוך חשש לשלומו.
המחסום השלישי היה המשפחה. גם משפחתו הקרובה של אברהם, תרח אביו ונחור אחיו, עבדו עבודה זרה ואף הפיצו אותה3.
לך = לבדך
כדי להשתחרר מהמחסומים הללו, ה' פונה אל אברהם ומצווה עליו: "לך לך", כלומר - לֶך לבדך. אל תיקח איתך איש מבין בני משפחתך ומכריך, אלה שמנעו ממך מלכתחילה להתקדם בעבודת ה'.
ה' ממשיך ומפרט את הציווי: עליך ללכת לבד כדי להתנתק "מארצך" - הארץ בה גדלת שהיא ארץ מלאה טומאה. הגיעה העת להתנתק "ממולדתך" - הם ידידיך וחבריך שביניהם גדלת. ולהתנתק אפילו "מבית אביך", המשפחה הקרובה.
זו גם הסיבה מדוע ה' מצווה על אברהם ללכת "אל הארץ אשר אראך", מבלי לגלות לו את יעד המסע. כדי שאוהביו ובני משפחתו לא יצטרפו אליו למסעו ולא יוכלו למנוע ממנו לעבוד את ה' יתברך ברמה גבוהה, המתאימה לפוטנציאל האדיר הגלום בו.