מה כל-כך נורא במשפט?
בפרשת השבוע, מגדירה התורה את תפקידו של בית-הדין ומטרתו. התורה מתארת מקרה, בו הגיעו שני אנשים לבית-הדין לדון בריב שנוצר ביניהם, ואומרת: "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום, והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע".
ורש"י מפרש: "כי יהיה ריב – סופם להיות ניגשים אל המשפט. אמור מעתה, אין שלום יוצא מתוך מריבה". כלומר, כאשר מתפתח ריב בין שני אנשים, ברור שבסופו של דבר, השניים יבואו למשפט.
נשאלת השאלה: מה כל-כך נורא במשפט? לכאורה, פנייה לבית-הדין היא הדרך הטובה ביותר לפתור מריבות וסכסוכים!
בין דיון למריבה
אלא שיש הבדל גדול בין וויכוח ענייני לבין מריבה:
כאשר שני אנשים מתווכחים על דבר-מה, הם יכולים לנהל דיון ענייני, שבסופו יכריעו ויחליטו מה שייך למי, וייפרדו לשלום ובאחווה. ואכן, וויכוח כזה מתואר במקומות רבים כ'דין ודברים' בין אדם לחברו1.
אולם, כאשר שני אנשים מתווכחים והוויכוח גולש מהמישור הענייני לפן האישי, קלושים מאד הסיכויים שהעניין יסתיים בשלום, ושהשניים יקבלו הכרעה מוסכמת.
לכך מתכוון רש"י באמרו, כי מאחר והפסוק מדבר על אנשים שנתגלע ריב ביניהם – אין מנוס מללכת לבית-המשפט ולהשאיר את ההכרעה בידי הדיינים.
דיינים, רשעים וצדיקים
לפי זה, ניתן להבין גם את אריכות לשון הפסוק "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע":
בדרך כלל, וויכוח גולש מהמישור הענייני לפן האישי, כאשר אחד הצדדים חש שנהגו כלפיו בחוסר צדק ונעשה לו עוול, ולכן הוא מפתח ריב עם חברו.
לכן אומרת התורה לדיינים, שמתוקף תפקידם, עליהם לברר מי האיש הרשע שאינו מעוניין להגיע להכרעה צודקת אלא רק לפתח את המריבה – "והרשיעו את הרשע". ובד בבד, הדיינים נדרשים לגלות מיהו הצדיק שלא מעוניין כלל במריבה, ורק מבקש משפט צדק.
1. ראה לדוגמה, שמות פרק י"ח, פסוק ט"ז. פרק כ"ד, פסוק י"ד. ועוד.

