למה מחלוקת קורח ועדתו לא תתקיים?
לגבי מחלוקת קורח ועדתו, נאמר במשנה: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים - זו מחלוקת קורח וכל עדתו"1.
שואלים על כך המפרשים2: אם עניין המחלוקת הוא כל-כך לא רצוי, מדוע מחלוקתם של הלל ושמאי עתידה להתקיים? הכיצד "ילכו שניים יחדיו3"?!
בתורת החסידות מוסבר4, שקיים מכנה משותף בין קורח שהיה משבט לוי, ובית-שמאי. שניהם שייכים למידת הגבורה, האחראית על צמצום האור האלוקי, והמשכתו במידה מוגבלת, בהתאמה למעמדו של המקבל. בני לוי עבדו את ה' במידת הגבורה, ובית-שמאי ששורש נשמתם ממידת הגבורה, מחמירים בפסיקותיהם. ואילו הכוהנים שעליהם נחלקו קורח ועדתו, שייכים למידת החסד שעניינה הוא להשפיע ולהעניק לזולת, מבלי להתחשב במעמדו ומצבו, וכמוהם גם בית-הלל ששורש נשמתם ממידת החסד - ולכן פסיקותיהם יותר מְקִלּוֹת.
לפי זה, תמוה עוד יותר: אם יש משהו משותף בין שתי המחלוקות, מדוע מחלוקתם של בית-שמאי ובית-הלל סופה להתקיים, ומחלוקת קורח והלויים על אהרן והכוהנים - אין סופה להתקיים?
מחלוקת אמיתית
מחלוקת בענייני קדושה, היא לאו דווקא באופן בו הצד האחד מבטל מכל וכל את דברי הצד שכנגד. הרי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"5, אלא שהחולק חושב שמסתבר יותר לומר באופן האחד ולא באופן השני. במחלוקת שכזו, נחלקו בית-שמאי ובית-הלל. איש מהם לא שלל לגמרי את דברי חברו והציג אותם כשקר, אלא שכל אחד מהם פסק כפי הנטייה שלו לגבורה או לחסד, לחיוב או לפטור, על פי הבנתו-שלו את המצב.
לכן מחלוקת בית-שמאי ובית-הלל "סופה להתקיים", כי נכון שכיום ההלכה היא כבית-הלל, אך לעתיד לבוא תהיה ההלכה כבית-שמאי6 (מידת הגבורה). ומאחר ששני הצדדים צודקים, שניהם נכונים ושניהם אמיתיים, וההלכה נפסקת כשניהם, מי בתחילה, ומי לבסוף - זו מחלוקת ש"סופה להתקיים".
הסירוב והטעות של קורח
כל זה אמור דווקא כאשר המחלוקת היא "לשם שמים". אך המחלוקת של קורח ועדתו על אהרן הכהן, לא הייתה כזו. קורח סירב להודות בָּאמת ובַנחיצות של התנהגות באופן של חסד והשפעה, ודרש שההתנהגות תהיה בעיקר על-פי מידת הגבורה והצמצום (בכך קורח שגה, כי הנהגה כזו אינה יכולה להיות בימינו, שכן היא עלולה לגרום ליניקה של כוחות הטומאה, ורק לעתיד לבוא תהיה ההלכה כבית שמאי)7. ומאחר שקורח דרש זאת שלא "לשם שמים"8, ועיקרו של דבר היה מנוגד לכוונת הבורא, לכן מחלוקת קורח ועדתו אינה עתידה להתקיים, שלא כמו מחלוקתם של בית-שמאי שלעתיד לבוא תהיה הלכה כמותם.
מסכת אבות, פרק ה', משנה י"ז. ↩
'מדרש שמואל' (לרבי שמואל די אוזידא) שם. ↩
עמוס, פרק ג', פסוק ג'. ↩
'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ד, ב'-ג'. ↩
תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, עמוד ב'. ↩
מסורת בשם האר"י ז"ל (מובא בפירוש 'מקדש מלך' לזוהר, חלק א', דף י"ז, עמוד ב', וב'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ד, ג'). ↩
'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ד, ג'. (וראה לעיל בדרשה "רק בחסד וברחמים"). ↩
ראה גם מאמר דיבור-המתחיל 'ויקח קֹרח' תשכ"ז. 'תורת מנחם', חלק נ', עמוד 103 ואילך. ↩