רחמים בטלית ותפילין
בפרשתנו מלמד הקדוש-ברוך-הוא את משה רבינו 'סדר בקשת רחמים'. כאשר אדם שב בתשובה ומעוניין להתקרב לה', הוא מבקש רחמים ומחילה על מעשיו בעבר. בקשת הרחמים המיוחדת שה' מלמד את משה רבינו, היא הזכרת שלוש-עשרה מידות הרחמים של ה' יתברך1.
את י"ג מידות הרחמים, לימד ה' בעת שהתגלה למשה רבינו, ברמה שבה לא התגלה אליו קודם לכן, כדבר ה' לגבי ההתגלות הזו "וראית את אחורי"2.
אומרים על כך חז"ל כי באותה שעה הקדוש-ברוך-הוא התגלה למשה כדמות עטופה בטלית ותפילין3. וכפי שמפרש רש"י על המילים "וראית את אחורי" – "הראהו קשר של תפילין".
והדבר דורש ביאור:
מה הקשר המיוחד של טלית ותפילין לבקשת רחמים?
מצוות שמזכירות
משמעות הזכרת י"ג מידות הרחמים, היא תחינה לה' בבקשת רחמים וציפייה לכפרה על החטא. ומאחר שמדובר בבקשת סליחה וכפרה, מובן שלפני הבקשה על האדם לבחון את עצמו ולבדוק מה גרם לו לחטוא, כדי שלא ישוב ויחטא חלילה.
אדם עלול להיכשל בחטא כאשר הוא שוכח את בורא העולם. כל עם ישראל הם "מאמינים בני מאמינים"4, אלא שלפעמים האמונה נשכחת מלב האדם. כאשר האדם מבקש לחזור ולשוב אל ה', עליו לתקן את כישלון השכחה, ולזכור את הבורא תמיד.
לפי זה, מובן הקשר בין טלית ותפילין לתשובה ובקשת סליחה.
אלו הן שתי מצוות שנועדו להזכיר לנו את הקדוש-ברוך-הוא. על הציצית שבטלית נאמר "וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה'"5, וגם על התפילין נאמר "ולזיכרון בין עיניך"6. לכן, כשאדם מבקש מחילה על החטא, דבר שנגרם מכך ששכח את ה', עליו להתעטף בטלית ולהניח תפילין, שתי מצוות שמזכירות לו את ה'.
כשרואים – לא שוכחים
יש דברים שאדם לא יכול לשכוח. כדי לא לשכוח דבר הניצב מול עיני האדם, אין צורך בתזכורות, שכן ברור שאדם אינו שוכח דברים הנראים לעיניו, אך לפעמים עלול האדם לשכוח את בורא העולם, חלילה, כי מציאותו של הקדוש-ברוך-הוא אינה נראית בעיני בשר, והוא רק מאמין בקיומו. אלה הם פני הדברים כעת, בזמן הגלות. לעתיד לבוא, בבוא הגאולה האמיתית והשלימה, יתגלה כבוד ה' ואו-אז "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר"7. כאשר הכל יראו אלוקות בעיניהם, לא יהיה מצב של שכחה ונפילה, וכל באי עולם יצעדו לבטח בדרך הנכונה.