מדוע לא להמיר בטוב יותר?
בסיום פרשת השבוע, מופיעים דיני 'תמורה'. לאחר שאדם הקדיש בהמה לקורבן, אסור לו להחליפה בבהמה אחרת, אפילו אם האחרת יותר משובחת. אם נעשתה המרה כזו בכל זאת, למרות האיסור, קובעת התורה: "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" – שתי הבהמות קדושות.
מהי הסיבה לאיסור זה? מדוע לא ראוי להחליף את בהמת ההקדש בבהמה טובה ומשובחת יותר?
אומר על כך הרמב"ם1: "אם תיתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע, ויאמר טוב הוא". התורה אוסרת להמיר בהמה באחרת משובחת ממנה, כי האדם עלול להחליף בהמה טובה ברעה, ולומר שהאחרונה משובחת יותר.
עדיפות לנדרש כעת
דין זה מהווה הוראה נפלאה בעבודת ה':
המשמעות הפנימית הרוחנית של הבאת בהמה לקורבן, היא המשימה המוטלת על כל יהודי לעדן את המידות הבהמיות והחומריות שבנפשו, לעשות אותן קודש ולנתב אותן לעבודת ה'.
ובעניין זה עלול האדם לטעות בשיקול הדעת, ולהחליט להימנע מקיום מצוות מסוימות, בנימוק שנדרשת ממנו עבודה גדולה וחשובה יותר.
למשל, כאשר יש לו הזדמנות לקיים את מצוות הצדקה, הוא עשוי להתעלם מכך ולתרץ את התעלמותו בכך שהוא מעוניין להתעלות בתורה, שהיא לדבריו עבודת ה' ברובד נעלה יותר ומקודש יותר.
אומרת התורה: אסור להחליף בהמה קדושה בבהמה אחרת. אם הזדמנה לך מצוה, חייב אתה לקיים אותה ואל לך לבטלה. ואפילו אם רצונך לעסוק בעניין חשוב יותר, מוטל עליך לעסוק במצווה הנדרשת באותה העת.
זהירות מפיתויים
חכמים גילו לנו את דרכו של היצר-הרע2: "היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך עבוד עבודה-זרה".
מוסבר על-כך3 שהיצר-הרע אינו מייעץ ליהודי לעבור עבירה מיד בתחילת דרכו, אלא פועל בצורה מתוחכמת. בשלב ראשון הוא משכנע ויועץ לו לקיים מצוה אחרת מזו שנדרשת ממנו באותה עת, ולהצעה זו היהודי מתפתה – במחשבה שאין בכך כל רע.
לאחר מכן, כאשר היהודי כבר מתרגל לשמוע לעצות היצר-הרע, מבקש ממנו היצר לעבור עבירה קלה. וגם לכך האדם מתפתה. ובהמשך, היצר גורר אותו אף לעבירות חמורות.
גם לכך מכוונת התורה באיסור תמורה, ומלמדת: מנע עצמך מעריכת חישובים איזו מצוה עדיפה. תמיד יש לקיים כל מצוה שבאה לידך באותה עת.

