למה המקום לא מפורש?
בפרשתנו נאמר הציווי של הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל, לבנות את בית-המקדש עם כניסתם לארץ ישראל. את הבית יש לבנות במקום ייחודי שיועד לכך, וכל פרט בבנייתו מדוייק ביותר.
בנוסף, מאז בניית בית-המקדש, חל איסור להקריב קרבנות בכל מקום אחר בעולם, פרט לבית-המקדש 1. ככתוב: "והיה המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם בו לשכן שמו שם, שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם – עולותיכם וזבחיכם..".
ביחס לעצם הציווי על בניית הבית, נשאלת השאלה: מדוע התורה מתארת את מקום המקדש כ"המקום אשר יבחר ה'", ולא אומרת במפורש שהמקום הנבחר הוא ירושלים?
להפוך כל מקום ל'נבחר'
מוסבר על כך2 כי על-אף שהקרבת הקָרבנות הגשמית חייבת להיות דווקא בבית-המקדש בירושלים, ברובד פנימי ועמוק יותר, כל מקום שיהודי מחליט להתקרב בו אל הקדוש-ברוך-הוא ולהתפלל אליו, הופך להיות, באותה שעה, 'המקום אשר יבחר ה".
לכן, למרות שיש להתפלל לכיוון ירושלים גם באופן פיזי, העיקר הוא שהמתפלל יהיה ב'ירושלים' ברוחו ובליבו.
עיקרון זה מסביר גם את דברי חכמים3 "כל הדר בחוץ-לארץ, כאילו אין לו אלו-ה":
אין הכוונה שכל מי שמתגורר מחוץ לארץ ישראל, נכלל בהגדרה החמורה הזו. פירוש הדברים הוא כי כל מי ש"דר" – כלומר, בונה את דירתו בקביעות – בחוץ לארץ, מבלי להאמין שיבוא יום וכל בני ישראל יעלו לארץ ישראל בגאולה האמיתית והשלמה, נכלל בהגדרה האמורה.
ואולם, יהודי שמתגורר בחוץ-לארץ אך מחשבתו וליבו נתונים לירושלים – הלך רוחו הוא זה שקובע, ואין הוא נכלל בשום אופן בפתגם הנזכר.
הגלות – רגעית וארעית
זה נכון גם לגבי למי שמתגורר בארץ ישראל, וברוחו הוא נמצא בחוץ-לארץ. כלומר, לא ברור לו שעם בוא הגאולה, דירתו תהיה דירת קבע בארץ הקודש.. יתר על-כן, עלול להיווצר מצב בו האדם מטמא את אווירה הקדושה והטהורה של ארץ ישראל, בעיסוקים שליליים וזרים לקדושתה של הארץ.
במקרה זה, למרות שבגופו האדם נמצא בארץ ישראל, מאחר שרוח האדם ומחשבתו היא זו שקובעת את מקומו האמיתי, מקומו איננו בארץ, אלא במחוזות שבהם מחשבתו משוטטת.
יש לדעת, שבכל רגע יכול להתגלות מלך המשיח, ולעלות עם כל עם ישראל לארץ הקודש, והשהות של עם ישראל בתפוצות היא רגעית וארעית. ובעזרת האמונה החזקה, בוודאי נזכה להיגאל תיכף ומיד ממש.