למה הטובה הרוחנית מודגשת?
בפרשת השבוע, מופיע הציווי המפורסם והמאוד משמעותי: "ואהבת לרעך כמוך". התורה אומרת לנו לאהוב כל יהודי, כמו שהאדם אוהב את עצמו.
הלל הזקן אמר על מצוה זו – "זוהי כל התורה כולה"1. הוי אומר, אהבת ישראל היא מצוה חשובה ביותר שכוללת בתוכה את כל מצוות התורה.
ויש אמרה נוספת של הלל הזקן על מצוה זו2: "הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". יש לאהוב כל יהודי, ולרדוף שלום ואחדות כמו אהרן הכהן הגדול.
לגבי סיום האמרה, נשאלת השאלה: מצוות אהבת ישראל מחייבת לגמול חסד עם כל יהודי ולחפש את טובת הזולת בכל ענייניו הגשמיים וגם הרוחניים. אם כן, מדוע מסיים הלל את דבריו דווקא בטובה רוחנית – "ומקרבן לתורה"?
כל ישראל אחים
במבט ראשון, מצוות אהבת ישראל נתפסת כדרישה לא הגיונית. ישנם יהודים שחוטאים ומתנהגים בצורה לא מוסרית – איך יתכן לאהוב אותם ממש כמו את עצמי?
אכן, במבט שטחי לא ניתן להגיע לאהבה גדולה כזו לכל יהודי, יהיה אשר יהיה מצבו. אולם התבוננות במהותו האמיתית של יהודי, תוכל בהחלט ליצור רגש של אהבה עצומה כנדרש3.
לאומות העולם, יש נפש אחת המרוכזת בקיומו ובצרכיו החומריים של האדם. ואילו לעם ישראל ניתנה נפש נוספת, נשמה שהיא 'חלק אלוקה ממעל', ובאמצעותה קשור כל יהודי לקדוש-ברוך-הוא בעצם מהותו. זו גם הסיבה לכך שכל ישראל נקראים אחים4, כי לכולם יש נשמה אלוקית שבאה משורש אחד משותף, וכולנו בנים לאב אחד – הקדוש-ברוך-הוא בעצמו5. וכאשר נביט על כל יהודי במבט פנימי ואמיתי, ונראה את עיקר מהותו בנשמתו ולא במעשיו החיצוניים, נוכל לחוש אהבת ישראל גם כלפי מי שמעשיו עדיין אינם מתוקנים.
לגלות את הנשמה
אולם, על-אף שהתבוננות במהות הנשמה האלוקית מעוררת רגשות של אהבת ישראל, עדיין הנשמה הקדושה מוסתרת ונעלמת בתוך גוף חומרי.
כדי שאורה של הנשמה יאיר בגלוי, יש לעסוק בלימוד התורה ובקיום המצוות. לכן מסיים הלל את דבריו על אהבת ישראל בהוראה – "ומקרבן לתורה". כדי שהנשמה האלוקית תאיר ונוכל לחוש בגלוי שאכן 'כל ישראל אחים' – יש לעזור ליהודים להתקרב לתורה ומצוות. כך אהבת בני ישראל זה לזה תגבר ותאיר, ותקבל ביטוי הולם גם בגשמיות וגם ברוחניות.