מלאכים ממש
בניסיון לעשות שלום עם עשיו אחיו, יעקב אבינו שולח אל עשיו שליחים עם מתנות נדיבות ומסר של פיוס, בתקוה לסיים את הסכסוך בין שני האחים.
התורה לא קוראת לנציגיו של יעקב 'שליחים', אלא משתמשת במילה "מלאכים". אפשר לפרש את התואר "מלאכים" כמתייחס למקיימי השליחות. ואולם רש"י מפרש כי כוונת הכתוב היא, שיעקב שלח לעשיו מלאכים ממש. כלומר, מלאכים רוחניים מעולמות עליונים, שירדו לעולם-הזה בדמויות גשמיות כדי לסייע ליעקב בניסיונות שלו לעשות שלום עם עשיו.
יעקב נדרש לעשות שימוש במלאכים רוחניים, בעקבות הקשיים הגדולים שהיו כרוכים בעשיית שלום בין שני האחים. וזאת, מאחר שמצבו הרוחני של עשיו היה בתחתית השאול, והיה קשה מאד להניע אותו לעשות משהו טוב וחיובי.
ועל דברי רש"י שיעקב שלח לעשיו "מלאכים ממש", נאמר בספרי חסידות1 שיעקב שלח לעשיו רק את ה'ממש', הממשות והגשמיות של המלאכים, ואילו הרוחניות והמהות הפנימית שלהם – נשארה בידי יעקב.
ונשאלת השאלה: הרי כל מעלתם של המלאכים נמצאת בכוחות הרוחניים ובמהות שלהם, ואיך היו המלאכים אמורים לבצע את השליחות המורכבת עם ה"ממש" שלהם בלבד, ללא כוחותיהם הרוחניים?
דביקות במטרה
הסבר הדברים הוא, שכאשר שליח נשלח לבצע את שליחות אדונו, האפשרות היחידה לכך שימלא את השליחות כראוי היא שבכל רגע נתון, יזכור את משלחו ואת המטרה לשמה יצא לשליחות.
על השליח מוטל לזכור תמיד שמקומו האמיתי הוא ליד המשלח, ושרק לצורך השליחות הייעודית, עזב את מקומו ואת משלחו ויצא אל מקום השליחות.
מכאן נלמד, שאכן בוודאי אין הכוונה שהמלאכים יבואו אל עשיו ללא כוחותיהם הרוחניים, אלא שעל-מנת שיוכלו לקיים את השליחות כראוי, נדרש מהם לזכור כל העת את משלחם, ואת המטרה לשמה נשלחו.
לא משתייכים לגשמיות
זו כוונת המבואר בחסידות, שיעקב שלח רק את ה'ממש' והגשמיות של המלאכים, בעוד שבמהותם הפנימית, נשארו המלאכים קשורים ביעקב המשלח ולא נפרדו ממנו. רק חלק ה'ממש' שלהם הרחיק לכת מיעקב אבינו, בעוד שפנימיותם נשארה צמודה ליעקב ומאוחדת אתו.
התובנה הזו, נכונה גם לגבי השליחות של כל יהודי:
כל אחד ואחת מאתנו צריך לזכור תמיד כי במהותנו הפנימית, אנחנו לא משתייכים ולא קשורים כלל לגשמיות וחומריות העולם. ותמיד צריכה לעמוד לנגד עינינו המטרה לשמה הגענו לעולם הזה, השליחות שהוטלה עלינו מאת בורא העולם – לעסוק בתורה ומצוות.
1. ספר השיחות, תש"ג, עמוד 155.