בנות מואב או בנות מדין?
הסיפא של פרשתנו, עוסקת בעוון פעור - "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים, וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן, וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן".
לכאורה, מהלך העניינים פשוט. בלעם לא הצליח לקלל את ישראל, ולפני שעזב את בלק, הוא השיא לו עצה - "לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"1. עצתו של בלעם היא להחטיא את ישראל עם בנות מואב. וכך מפורש בגמרא: "אמר להם (בלעם): א-לוהיהם של אלו שונא זימה הוא, והם מתאווים לכלי פשתן. בוא ואשיאך עצה… ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחים ויוצאין לטייל בשוק… אומרת לו: הרי אתה כבן-בית, שב בְּרוֹר לעצמך… אמרה לו: רצונך שתשתה כוס של יין? כיוון ששתה, בער בו [היצר הרע], אמר לה: הישמעי לי [להזדווג], הוציאה יראתה [פסל עבודה זרה] מחיקהּ, ואמרה לו: עבוֹד לזה…"2.
ואולם יש קושי ברור במהלך הזה, שכן בפרשת "מטות" מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את משה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים"3. ונשאלת השאלה: אם החטא היה עם בנות מואב, מדוע יש לנקום במדיינים?
הסכנה חלפה
לכן נראה, כי העצה שהשיא בלעם לבלק איננה קשורה לבנות מואב, אלא לברכה האחרונה שהוא מברך את ישראל.
הברכה האחרונה שניבא בלעם, לא הייתה רק ברכה לישראל אלא גם נבואת נחמה לבלק - "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת"4. בלעם אומר לבלק, שאכן ישראל ימחצו את פאתי מואב, אבל זה יקרה לעתיד לבוא, בימות המשיח, ולא עתה בקרוב. וזו העצה שמשיא בלעם לבלק ומרגיע אותו, שכעת עַמּוֹ אינו בסכנה.
כאשר בלק שומע את דברי הנבואה של בלעם, הוא מתנחם בעובדה שכעת לא נשקפת סכנה לעמו, ושב למקומו. מי שבכל זאת עדיין פוחדים מישראל, הם המדיינים. לכן, כאשר שב בלעם למדין, הוא מייעץ לזקני מדין להחטיא את ישראל עם בנותיהם.
ואמנם בכתוב נאמר "בנות מואב", אך אין הכוונה לבנות מואב אלא לבנות מדין, שנקראו "בנות מואב" כיון שהתנכרו לעצמן לומר 'מואביות אנחנו'. בני ישראל השלימו עם המואבים, וסברו שבנות מדין הן בעצם מואביות שבאות לזבוח לאלהיהן, לבעל פעור.
הנימוק לאיסור המואבים
ואכן בספר דברים, מנמקת התורה מדוע אין להתחתן עם המואבים - "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ"5. נשים לב שהתורה כלל לא מזכירה את חטא 'עוון פעור'.
מה גם שלגבי רות המואבייה, סבתא-רבתא של דוד המלך, דרשו6 - "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית". כלומר, גיורת מואבית מותרת לבוא בקהל ה' ולהינשא לישראל. זו הוכחה נוספת שישראל לא חטאו עם בנות מואב, שהרי אם כן, דווקא הבנות היו צריכות להיות אסורות לבוא בקהל ה', אלא מכאן שאכן בנות מדין החטיאו את ישראל ולא בנות מואב.