למה שתק משה?
בסיום הפרשה מסופר, כי כאשר בני ישראל חנו ב'שיטים', אנשי מואב ומדיין שיגרו את בנותיהם אל בני ישראל כדי להכשילם ולהחטיאם. אחד החוטאים הבולטים היה נשיא שבט שמעון, זמרי בן סלוא, שהעיז לחטוא עם בתו של נשיא מדיין – כזבי בת צור.
חכמים אומרים1 כי לפני החטא, באו בני שבט שמעון אל משה רבינו, וכשהם מצביעים על האישה המדיינית, שאלו בחוצפה: "משה – זו אסורה או מותרת?"
לאחר שהתריסו בשאלתם, המשיכו: "אם תאמר אסורה – בת יתרו, מי הִתִּירָהּ לך?". כלומר, בני שבט שמעון השוו את מעשהו של זמרי שחטא עם המדיינית, לנישואי משה רבינו לבת-יתרו שהיה איש מדיין.
משה רבינו שתק ולא הגיב.
ונשאלת השאלה: הרי משה רבינו לקח לאשה את בת-יתרו לפני מתן תורה, קודם שנאסר להתערב בין הגויים. אם כן, מדוע שתק ולא ענה תשובה ניצחת על השאלה של בני שבט שמעון?
ההתנהלות הנכונה עם כסיל
להבהרת הדברים יש להקדים, כי בספר 'משלי' מופיעה סתירה בין שני פסוקים צמודים:
בפסוק אחד, אומר שלמה המלך2: "אל תען כסיל כאוולתו, פן תשווה לו". ואילו בפסוק הבא, הוא אומר3: "ענה כסיל כאוולתו". איך מתיישבים שני הפסוקים?
ההסבר הוא שכאשר שאלת הכסיל, או לחילופין הכופר, היא במטרה להתריס נגד ה' ולהתיר דברים שהתורה אוסרת, על כך נאמר "אל תען כסיל כאוולתו". כלומר, אל תענה לשאלתו ואל תיכנס עמו בדברים, שכן בוודאי לא תצמח מכך שום תועלת.
ואולם, אם השאלה נובעת מתמימות ורצון להחכים ולעמוד על האמת, על כך נאמר "ענה כסיל כאוולתו". במקרה זה, ראוי להתייחס לשאלה ולענות בפירוט ובסבלנות.
ללא דין-ודברים
לכן לא הגיב משה רבינו לטענתם של בני שבט שמעון, על-אף שבוודאי הייתה באמתחתו תשובה מוחצת. משה הבחין שטענתם נבעה מהתרסה וכוונה להתיר את האסור, ולכן הוא נהג לפי ההנחייה – "אל תען כסיל כאוולתו".
זו הדרך גם להתמודד עם היצר-הרע שנקרא 'מלך זקן וכסיל'4, ולא מפסיק לנסות להסיט אותנו מהדרך הישרה:
אין להיכנס עמו בדברים ולהשיב לו בהוכחות לכך שדרך התורה היא הנכונה והטובה ביותר, שכן עצם ההתייחסות לטענותיו והדין-ודברים אתו, עלולים לגרום למצב בו האדם יושפע ממנו. הדרך לנצח את היצר-הרע היא עמידה תקיפה ואיתנה על עקרונות התורה, מבלי להתייחס כלל לטיעוני היצר-הרע.