בני אנוש מול הבורא
בפרשת השבוע, מסופר על הימים האחרונים לפני פטירתו של משה רבינו. בימים אלה, השמיע משה לפני בני ישראל את 'שירת האזינו', המכילה תיאור של חסדי הבורא במשך השנים, דברי תוכחה ומוסר לבני ישראל על מעשיהם, ונבואה על הגאולה העתידה.
לאחר-מכן, מתארת התורה כיצד התרחשה פטירתו של משה. הקדוש-ברוך-הוא ביקש ממשה לעלות אל 'הר העברים', ושם הוא עתיד להיפטר מן העולם.
תיאור זה פותח בפסוק "וידבר ה' אל משה, בעצם היום הזה לאמר".
ורש"י מפרש כי כאשר התורה מתארת מאורע מסוים בלשון 'בעצם היום הזה', משמעות הדברים היא, שהקדוש-ברוך-הוא עשה את המאורע המדובר, למרות שהיו אנשים שביקשו למנוע את ההתרחשות.
כך גם בפטירתו של משה רבינו. בני ישראל טענו כי ברגע שהקדוש-ברוך-הוא יודיע כי הגיע זמנו של משה רבינו להיפטר מן העולם, הם ימנעו זאת בכוח. לכן אומרת התורה, שהמאורע זה יתרחש לעין-כל 'בעצם היום הזה' מבלי להתחשב בטענות העם.
נשאלת השאלה: כיצד חשבו בני ישראל למנוע מהקדוש-ברוך-הוא לממש את רצונו? וכי בני אדם מסוגלים למנוע מבורא העולם לעשות ככל שברצונו?!
ניתן למנוע גזירה
ההסבר טמון בדברי חכמי ישראל שאומרים כי יש בכוחו של ציבור בישראל למנוע גזירה רעה שנגזרה בעולמות העליונים, גם אם הגזירה נחתמה באופן סופי ומוחלט1.
לכן, היו בני ישראל יכולים להרבות בתפילה ובתחנונים לפני הקדוש-ברוך-הוא שלא יטול את נשמתו של משה רבינו, וישאיר אותו בחיים. ואם היו עושים זאת בצורה ראויה, הקדוש-ברוך-הוא היה נענה לתפילותיהם, ואכן היה מונע את פטירתו של מנהיג ישראל.
העם לא נפגע
ואולם, למעשה – בני ישראל לא מימשו את תוכניתם, מתוך הבנה שפעולה כזו עלולה לפגוע בהם.
הסבר הדבר:
כידוע, כל מעשיו של משה רבינו הם נצחיים. כלומר, כאשר משה רבינו עשה מעשה מסוים, פעולתו נצחית ולא יכולה להיפסק לעולם2. הדברים נכונים גם בנוגע לכניסה לארץ ישראל ובניית בית-המקדש. אם משה רבינו היה מכניס את בני ישראל לארץ, ועוסק בבניית הבית, בני ישראל לעולם לא היו יוצאים לגלות ובית-המקדש היה נותר בשלימותו, ואף אומה לא הייתה יכולה להחריב אותו3.
לכן בני ישראל לא מנעו את פטירתו של משה רבינו:
אילו משה רבינו היה בונה את בית-המקדש, ולאחר זאת בני ישראל היו חוטאים לפני בורא העולם, הקדוש-ברוך-הוא לא היה פורק את כעסו על העצים והאבנים של בית-המקדש, וכתוצאה מכך לא הייתה נותרת ברירה אלא להשמיד את העם חס-ושלום.
אך כאשר למעשה, בניית בית-המקדש לא הייתה בידי משה – כך שאין זה הכרחי שהבית יהיה קיים לנצח, ניתנה האפשרות להחריב את הבית מבלי להשמיד את העם, חלילה.