למה לפתוח במצרית?
מתן-תורה הוא המעמד בו בני ישראל נהיו לעם. העם שבו בחר הקדוש-ברוך-הוא מכל העמים. באותה שעה, בני ישראל קיבלו את התורה ושמעו את עשרת הדיברות, החל מהדיבר הראשון והעיקרי, "אנכי ה' אלקיך"1.
המילה "אנכי" לקוחה מהשפה המצרית2, ומשמעותה היא 'אני'. כלומר, 'אני ה' אלוקיך'.
ויש לתמוה:
מדוע נאמרה המילה הראשונה בעשרת הדברות, במעמד ההתהוות של העם היהודי, על-ידי הקדוש-ברוך-הוא דווקא בשפה המצרית?
להאיר את העולם
הסבר הדברים הוא, שיש כאן כוונה להבהיר כבר בפתיחתם של עשרת הדיברות, מהי המטרה והתכלית של מתן-תורה. ומדוע זכינו לקבל את התורה.
העולם הזה נברא כמקום מגושם. מקום ששורר בו חושך רוחני. ותפקידנו עלי אדמות הוא להאיר את העולם3. זו שליחות גדולה, והכוח למילוי התפקיד ניתן לנו באמצעות התורה הקדושה. התורה, חוכמתו של בורא העולם, נותנת את הכוחות הדרושים לשנות את העולם4.
לפיכך, מתחילות עשרת הדיברות במילה הלקוחה משפה שאינה קדושה. שפת המקום הנחות ביותר באותם ימים. הדבר נועד לשמש כתזכורת למטרה שבעבורה ניתנה התורה, ולתפקידנו להאיר את העולם, כל מקום שבו ואפילו הנחות ביותר.
אחריות לזולת
מסר זה תקף גם היום, והוא רלוונטי לכל אחד ואחת. לאף אחד אין את הפריווילגיה להסתפק בהיצמדות אישית להוראות התורה ולדרכיה. על כל אחד מוטלת האחריות לדאוג שגם חבירו יתוודע לבורא העולם ותורתו הקדושה.
זה התפקיד שניתן לנו בהר סיני. קיבלנו את התפקיד יחד, כעם אחד. יחד, אחד ועוד אחד, נמלא את המשימה, ויחד נזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלימה.