למה רק הנחש מפורש?
התורה יוצרת חלוקה ברורה בין הבהמות הטהורות והמותרות לאכילה, לחיות והשרצים הטמאים האסורים באכילה.
בהקשר זה נאמר: "כל הולך על גחון .. לא תאכלום כי שקץ הם". ורש"י מפרש במי מדובר, ואומר: "זהו הנחש. ולשון גחייה, שהולך שח ונופל על מעיו". כלומר, כל השרצים זוחלים על בטנם, אך הנחש אינו זוחל על מעיו ובטנו מיד, אלא תחילה הוא מתרומם, לאחר מכן, הנחש מכופף את ראשו מעט, ורק לבסוף הוא נופל על הארץ וזוחל.
למרות שרק הנחש מתאפיין בזחילה בצורה הזו, נאמר בתורה "כל הולך על גחון" לרמוז ולהורות שהאיסור כולל את כל סוגי הזוחלים והשרצים, שכולם אסורים באכילה1.
ונשאלת השאלה: הרי היה אפשר לכתוב "כל הולך על מעיו.. לא תאכלום", וכך האיסור יכלול במפורש את כל סוגי הזוחלים, כולל הנחש. אם כן, מדוע כתוב בתורה "כל הולך על גחון", ואיסור אכילת כל הזוחלים נלמד רק מהמילה "כל"?
שיטת העבודה של היצר
בספר הזוהר הקדוש2 נאמר שהנחש רומז ליצר-הרע. כשם שבחטא עץ-הדעת פיתה הנחש את אדם וחוה לאכול מן העץ, ולעבור על רצון ה', כך יצר-הרע מנסה בכל עת לפתות את היהודי לעבור עבירות.
שיטת הפעולה של יצר-הרע היא לגרום ליהודי להעסיק את מוחו ומחשבותיו בעניינים ארציים וגשמיים. כך הוא יצמצם את העיסוק בענייני קדושה ורוחניות, ובסופו של תהליך יתדרדר למצב שבו יהיה שקוע לחלוטין במילוי תאוות גשמיות, ואף יעבור עבירות – חלילה.
לכן התורה אוסרת את הנחש, ההולך על גחון, בצורה מפורשת ומפורטת – לרמז על דרכו של היצר-הרע, כדי שנדע להיזהר ממנו:
גם הנחש אינו שוקע כולו בארץ באחת. בתחילה הוא זקוף וראשו מביט כלפי מטה. לאחר מכן הוא מכופף מעט את שדרתו, ובמשך הזמן מוריד את בטנו על האדמה לגמרי וזוחל בתוך הטינופת. כך פועל יצר-הרע כשהוא גורר את האדם בהדרגה, מדחי אל דחי, עד לתחתית המדרגה.
להרים את הראש
הדרך להימנע מליפול ברשתו של יצר-הרע היא להרים את הראש גבוה, אל-על:
יהודי צריך להעמיק להתבונן בגדולת ה', ללמוד דברים רוחניים המבוארים בתורת החסידות, ולהעסיק את המוח והשכל רק בענייני קדושה וטהרה.
כאשר המוח יהיה שקוע בנושאים נעלים, השאיפות והרצונות יהיו לדברים שבקדושה, ובדרך זו היהודי יוכל לגבור על פיתויי היצר, וללכת בדרך הישרה.