מה הרגיז את אדום ומואב?
ב'שירת הים' ששרו משה רבינו ובני ישראל לאחר קריעת ים-סוף, יש התייחסות להשלכות שהיו לאירוע על אומות העולם. וביחס לתגובה של העמים 'אדום' ו'מואב' לניסי קריעת ים-סוף, אומרת השירה1: "אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד". לפי פירוש רש"י, אין הכוונה לפחד וחשש של בני אדום ובני מואב מבני ישראל שעלולים לפגוע בהם, שכן בני ישראל כלל לא היו בדרכם אליהם. הכוונה היא שהאומות הללו היו "מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל". כלומר, הכבוד והתהילה להם זכו בני ישראל בעקבות קריעת ים-סוף, הסבו לאדום ומואב צער.
פירוש זה אינו ברור כל צרכו. שכן, פסוק אחד קודם לכן נאמר "שמעו עמים ירגזון"2. ומשמעות הדברים היא, שכל אומות העולם התרגזו על הכבוד שקיבלו בני ישראל בעת קריעת ים-סוף. אם כן, במה שונים אדום ומואב שדווקא הם יותר משאר העמים, היו 'מצטערים על כבודם של ישראל'?
בין רוגז לתלונה
כדי להבין את השוני בין אדום ומואב לשאר האומות, יש לעמוד על ההבדל בין רוגז להתאוננות. רוגז הוא תגובה של אדם שאינו מסוגל לסבול ולהכיל את ההצלחה של מישהו אחר. התאוננות לעומת זאת, משמעותה – תלונה. כלומר, לא מדובר רק על חוסר השלמה עם הצלחתו של האחר, אלא גם על מחשבה וטענה של 'גם לי מגיעה' הצלחה כזו.
ובכך בא לידי ביטוי ההבדל בין אדום ומואב לשאר האומות. בניגוד לעמים האחרים שהתרגזו רק מאחר שלא יכלו להכיל את כבודם של בני ישראל, אדום ומואב הוסיפו וטענו 'גם לנו מגיע' כבוד כזה. בני אדום, צאצאיו של עשיו, דרשו לקבל את הכבוד הגדול בשל היותם צאצאי אברהם ויצחק3. ואילו בני מואב דרשו לקבל את הכבוד, בשל היותם צאצאי לוט4.
בחירה בין שני אחים
אולם טענתם לא התקבלה. הקדוש-ברוך-הוא בחר בבני ישראל להיות לו לעם, ודחה את שאר האומות. ועל הבחירה של הקדוש-ברוך-הוא בעם ישראל על פני שאר האומות, גם המיוחסות, מתאר הנביא כך5: "הלוא אח עשיו ליעקב נאום ה', ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי".
אהבה זו תגיע לשיאה, כשיקויים הנאמר בסוף שירת הים, "ה' ימלוך לעולם ועד"6, בביאת משיח צדקנו במהרה.