למה לחכות לסוף?
בתרומות למלאכת המשכן, השתתפו כל בני ישראל מגדול ועד קטן, גברים ונשים, נכבדים ופשוטי העם. כולם תרמו מהונם ומרכושם לצורך בניית משכן לה' יתברך.
בין התורמים, בלט חסרונם של נשיאי השבטים. כאשר כל בני ישראל תרמו, הנשיאים נשארו במקומם והמתינו. וכשבאו הנשיאים סוף-סוף לתרום, היה זה מאוחר מדי, כאשר כל הנדרש למשכן כבר נתרם ונאסף.
ונשאלת השאלה:
מדוע באמת לא הזדרזו הנשיאים לתרום למשכן כמו כל בני ישראל? האם הנשיאים זילזלו חלילה בחשיבות המשכן?
רש"י מפרש שהנשיאים המתינו עד הסוף כי היה בדעתם לתרום את מה שיחסר, אלא שהם הופתעו לראות שעד מהרה נאספו כל התרומות הנחוצות. ואולם גם אחרי ההסבר הזה, עדיין הנהגת הנשיאים נראית כלא ראויה.
הנשיא והקהל
תפקידו של נשיא, הוא לדאוג לקהל שלו, הן בגשמיות והן ברוחניות. כאשר הקדוש-ברוך-הוא ציוה "ויקחו לי תרומה", כל אחד מנשיאי השבטים דאג לאנשי השבט שלו, ועודד והמריץ אותם להביא את התרומות לבית המקדש.
לכן חשבו הנשיאים שזהו החלק שלהם בתרומה לבית-המקדש, שהרי כל התרומות שמביאים בני ישראל באות בעקבות העובדה שהם, הנשיאים, עודדו והמריצו את העם לעשות זאת, ולכאורה הכל בא מהם.
להשפיע כנשיא, להתנהג פשוט
כל יהודי צריך לשמש מעין 'נשיא' בסביבתו. עליו לשמש דוגמה לסביבתו, ולהשפיע על הנמצאים בקרבתו. עם זאת, עליו לזכור את המסר מתרומת הנשיאים למשכן, ולא להרגיש שהכל בא מכוחו.
עליו לפעול את מה שצריך, ועם זאת להתבטל בפני הבורא, ולא לשכוח שעליו גם לעבוד בעצמו.
במילים פשוטות: יש להשפיע על הסביבה כנשיא חשוב ויחד עם זאת, לחוש עניו ולהתנהג כאיש פשוט.