אברהם איש האמונה
בעקבות המלחמה עם ארבעת המלכים, אנו מגלים פן נוסף באישיותו של אברהם, שעד עתה היה מוכר לנו כמי שעסוק בעיקר בהפצת בשורת האמונה בה' אחד. מעתה אנו מכירים את אברהם גם כמפקד צבאי וגיבור שהביס צבא עצום ורב. עם זאת, אברהם מפחד מפני נקמתם של אותם מלכים.
בעקבות חששותיו של אברהם, הקב"ה מתגלה אליו ומבטיח לו: "אל תירא אברם, אנֹכי מגן לך, שכרך הרבה מאד"1. למרבה הפלא, אברהם עונה לה' בתלונה שממבט ראשון לא קשורה ישירות לעניין2: "מה תתן לי, ואנֹכי הולך ערירי", ואברהם ממשיך ואומר: "הן לי לא נתתה זרע".
דברי אברהם תמוהים מאוד. ראשית, הרי ה' כבר הבטיח לו זרע. האם אברהם אינו מאמין חלילה שה' יקיים את הבטחתו? שנית, מדוע כופל אברהם את דבריו ואומר: "מה תתן לי, ואנֹכי הולך ערירי", ושוב "הן לי לא נתתה זרע".
בנוסף יש להבין, מדוע באמת הקדוש-ברוך-הוא עיכב את קיום הבטחתו לאברהם, עד שאברהם הגיע לגיל מופלג, ורק אז נולד לו יצחק בנו?3
שאלה של זמן
ודאי שאברהם האמין בכל לִבו שה' יקיים את הבטחתו והוא אכן יזכה בזרע. טענתו הייתה אחרת. אברהם לא ידע כמה זמן עוד נותר לו לחיות. מאחר שרוב האנשים בדורו נפטרו בסביבות גיל שבעים או שמונים4, הסיק מכך אברהם שגם אם ייוולד לו בן, הוא ימות כשהבן יהיה עדיין ילד צעיר, ולכן, מי שיקבל את השכר שהקב"ה מבטיח לו, עתיד להיות אליעזר עבדו, ולא בנו שיהיה עדיין רך בשנים.
על כך שואל אברהם: "מה תתן לי" - שיישאר בידֵי זרעי ולא יעבור לידי עבדי? אברהם בענוותנותו, לא רצה להעז פנים כלפי הקב"ה, והציג את שאלתו תחילה בדרך רמז: "מה תתן לי, ואנֹכי הולך ערירי". הקדוש-ברוך-הוא בוודאי הבין מיד מה אברהם מתכוון לרמוז, אבל הקדוש-ברוך-הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים5, ולכן הוא לא ענה לאברהם מיד אלא חיכה שאברהם יסביר ויפרט את דבריו.
מאחר שלא קיבל תשובה מהקדוש-ברוך-הוא, שב אברהם ושאל בצורה מפורשת: "הן לי לא נתתה זרע, והנה בן ביתי יורש אותי". לכן אברהם חזר על דבריו פעמיים.
לידה מאוחרת כנגד הטבע
הקב"ה דחה את לידתו של יצחק עד שאברהם ושרה הגיעו לגיל מופלג, כדי שיהיה ברור שלידתו של יצחק וההתהוות של עם ישראל בכלל, איננה בדרך הטבע, אלא בחסד ובהשגחה פרטית מובהקת מאת ה'.
לידתו של יצחק מתרחשת שנה לאחר שאברהם עושה ברית מילה, כאשר בדרך הטבע כוח ההולדה שלו אמור להיות חלש. אך דווקא אז, נגד כל סיכוי ונגד חוקי הטבע, נולד יצחק.
למעשה, דבריו של הקב"ה התקיימו במלואם, וגם החשש של אברהם שימות כשבנו יהיה צעיר, התברר כפחד שווא. יצחק אמנם נולד כשאברהם היה בן מאה שנה, אך אברהם האריך ימים, וכשיצחק ירש את רכושו, היה יצחק כבר בן שבעים וחמש שנים.
נמצא כי הקדוש-ברוך-הוא קיים את הבטחתו לאברהם בצורה המיטבית, ובניסים גדולים. נולד לו בן 'יורש' בגיל מופלג, והוא גם האריך ימים ושנים רבות לעומת בני דורו.