למה אפרים אינו הבכור?
יוסף מביא את שני בניו מנשה ואפרים ליעקב אביו, ומבקש ממנו לברכם. על כך התורה מספרת, שיוסף העמיד את מנשה הבכור לימינו של יעקב, בכוונה שיעקב יברך אותו כשהוא מניח עליו את יד ימינו – ואת אפרים הצעיר משמאלו, כדי שיעקב יניח עליו את יד שמאלו בעת הברכה. למרבה ההפתעה, יעקב היפך את ידיו. הוא הניח את ידו השמאלית על ראש מנשה הבכור, ואת ידו הימנית על ראש אפרים הצעיר. יוסף חשב לתומו, שהיה זה משגה מצד יעקב אביו, וניסה להעמיד אותו על טעותו, אבל יעקב נשאר בשלו והגיב1: "ידעתי בני ידעתי.. ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו". כלומר, יעקב מודע לעובדה שמנשה הוא הבכור – ועם זאת, בחר לשים את יד ימינו על ראש אפרים הקטן, כי הוא עתיד לעלות לגדולה יותר ממנשה.
וכאן נשאלת השאלה: הסיבה לכך שהבכור ראוי לקבל את הברכה מידו הימנית של יעקב, נובעת מכך שהבכור הוא הנעלה והחשוב יותר. ואם במקרה זה של שני בני יוסף, דווקא אפרים הצעיר הוא הבן החשוב יותר, מדוע נקבע מן השמים שמנשה יהיה הבכור, והדבר לא ניתן לאפרים?
געגועים לעבר ושאיפות לעתיד
הסבר הדבר, טמון בהבנת ההיגיון שקיים מאחורי שמותיהם של מנשה ואפרים:
כאשר יוסף הגיע למצרים הוא חש ניכור במקומו החדש, ולכן קרא יוסף לבנו הבכור 'מנשה', ובלשונו2: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי". כלומר, השם 'מנשה' נועד לתת ביטוי לגעגועים ולצימאון שלו לשוב אל בית אביו מצד אחד, ולתחושת הזרות והניכור שהוא חש במצרים מצד שני.
לעומת זאת, התחושות של יוסף בשלב מאוחר יותר – היו, מטבע הדברים, רצון ושאיפה לגדול ולהתפתח במקום בו הוא נמצא, ולכן קרא יוסף לבנו השני 'אפרים', ובלשונו3: "כי הפרני אלוקים בארץ עניי". כלומר, הקדוש-ברוך-הוא אִפְשֵׁר לי להתפתח – וטיפח אותי בארץ הזרה.
השלב הראשון – זהירות
שתי התחושות הללו, מקבילות לשני שלבים בעבודת ה': השלב הראשון הוא זהירות מירבית מפני השפעה שלילית של הסביבה. ההקפדה על כך נובעת מהעובדה שהיהודי זוכר בכל עת שמקור נשמתו טהור ומזוכך, ומקומו הנוכחי בעולם הזה הגשמי, הוא זר ומנוכר. השלב השני הוא לא להיות שקוע בליבוי רגש התשוקה לעבר, אלא להשקיע בפיתוח והתעלות במקום בו נמצאים בהווה.
מבין שני השלבים, השלב השני הוא המטרה והתכלית של ירידת הנשמה לעולם – להתעלות ולהגיע לדרגות גבוהות יותר ויותר בעבודת ה'. לכן, בסופו של דבר, לאפרים יש יתרון על פני מנשה, והוא יגדל להיות שבט גדול יותר גם כמותית. והכל משום שהוא זה שמבטא את מטרת הבריאה.
ועם זאת, יוסף קרא לבנו הבכור 'מנשה', ואילו את השם 'אפרים' הוא העניק לבנו השני, כי למרות שמבחינת התכלית והמטרה 'אפרים' חשוב יותר, סדר הדברים בעבודת ה' מחייב שההתחלה תהיה בזהירות שלא לספוג השפעה שלילית מהסביבה, על ידי זיכרון תמידי של מקור נשמתנו הטהור. רק לאחר מכן, ניתן להתפתח ולהתעלות לדרגות גבוהות יותר.