לבוא אל ה'תיבה'
בפרשת השבוע אנו נחשפים לאירוע שהתרחש פעם אחת ויחידה בתולדות היקום – המבול. הקדוש-ברוך-הוא כעס על אנשי הדור בעקבות מעשיהם הרעים, והחליט להשמיד את כל הבריאה הקיימת, ולהתחיל חיים חדשים על פני האדמה.
קודם לכן, הורה הקדוש-ברוך-הוא לנח הצדיק לבנות תיבת עץ ענקית, בה יוכלו הוא ומשפחתו להתגונן מפני מי המבול האימתניים. בנוסף, ציווה הקדוש-ברוך-הוא לנח להכניס אל התיבה כמות מצומצמת מכל החי.
לאחר שנח השלים את בניית התיבה, קרא לו הקדוש-ברוך-הוא: "בא… אל התיבה". ובכך הציל את חייו וחיי משפחתו מלהימחות מעל פני האדמה כמו כל היקום.
אומר על כך הבעל-שם-טוב1 כי המבול רומז למבול הטרדות והדאגות בו אנשים שקועים, דאגות פרנסה, בריאות, חינוך ועוד, שלא נותנות מנוח. והפתרון לכל זה טמון בהוראה הנצחית – "בא אל התיבה". כלומר, אחת המשמעויות של 'תיבה' בלשון הקודש היא 'מילה'. והפירוש הפנימי של הציווי האלוקי "בא אל התיבה" הוא – 'היכנס אל תוך המילים של התורה והתפילה, ובכך תינצל ממבול הטרדות והדאגות'.
מה עומד מאחורי הדברים? איך העיסוק בתורה ותפילה אמור להציל מדאגות וטרדות היום-יום?
בקשתו התמוהה של רבי ייסא
בספר הזוהר2 מסופר על רבי ייסא, שכאשר המזון היה מגיע לשולחנו, הוא לא היה טועם ממנו לפני שביקש מהקב"ה שייתן לו אוכל ומזון.
דרכו של רבי ייסא תמוהה: הרי האוכל זמין לפניו, ונותר לו רק להכניס את המזון לפיו, ומדוע ביקש מהקדוש-ברוך-הוא לספק לו את מה שכבר יש לו ומוכן לפניו?
מוסבר בתורת החסידות, שהעולם לא קיים בכוחות עצמו ואין לו מציאות משלו. כל קיומו הוא אך ורק משום שהקדוש-ברוך-הוא רוצה בקיומו, כדי שבני ישראל יקיימו בו תורה ומצוות. לשם כך מחדש הקדוש-ברוך-הוא ובורא את העולם בכל רגע נתון – מחדש. אם הרצון האלוקי בקיום העולם ייפסק, לא יהיה צורך בשום פעולה על-מנת שהעולם יחדל מלהתקיים, כי ברגע שההתחדשות התמידית תיפסק, שוב לא יהיה עולם.
לכן, רבי ייסא שידע והכיר בכך שקיומו של העולם תלוי ברצונו של הקדוש-ברוך-הוא לחדשו בכל רגע ורגע, ראה צורך לבקש מהקדוש-ברוך-הוא את המזון, אפילו ברגע הבודד שבין הנחת המזון לפניו להכנסתו לפיו, כי גם לרגע קט אין לעולם קיום משלו, והוא קיים רק ברצון הבורא וחפצו.
הכרה באמת
זו הסיבה לכך שכאשר יהודי שקוע ב'תיבות' התורה והתפילה, יסורו ממנו כל הדאגות הגשמיות והטרדות הרבות שמפריעות לו בדרכו. הלימוד והתפילה יביאו אותו להכרה אמיתית, שמציאות העולם תלויה תמיד ברצונו של הבורא, וכל העולם מתקיים בכל רגע רק בשביל התורה ובשביל בני ישראל.
כך ייעלמו רגשי הפחד והדאגה, ואת מקומם יחליפו ביטחון האמיתי ואמונה חזקה בקדוש-ברוך-הוא.

