איך הנשיא נוחל לכל אחד?
לאחר המסע הארוך והמייגע במדבר במשך ארבעים שנה, הגיעו בני ישראל סמוך לארץ המובטחת, והחלו להתכונן לכניסה המיוחלת. כחלק מההכנות, נערכת חלוקה של הארץ לשבטים, כדי שכל שבט וכל משפחה יזכו לנחלה משלהם.
כאחראים על החלוקה, התמנו נשיאי השבטים, ככתוב: "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ – אלעזר הכהן ויהושע בן נון". ומהמשך הדברים עולה, שיהושע ואלעזר לא היו הממונים היחידים בהנחלת הארץ, אלא כל נשיא קיבל את האחריות לשבטו1.
התבוננות קלה בלשון הכתוב שהנשיאים יהיו אלה "אשר ינחלו לכם את הארץ", מובילה למסקנה שנשיאי השבטים לא היו רק אחראים על חלוקת הנחלה – לוודא שכל אחד מבני שבטם אכן מקבל את חלקו, אלא שלמעשה נשיאי השבטים זכו בנחלה בשביל כל בני שבטם, ללא צורך בשום שלב נוסף.
ונשאלת השאלה: מנהיגותו של נשיא השבט וסמכותו על בני שבטו, מאפשרת לו להיות נציג של כל השבט, לוודא שחלוקת הנחלות תהיה הוגנת, אך איזה סמכות יש לו לנחול את הנחלה הפרטית של כל אחד מבני שבטו?
נשיא במינוי מלמעלה
ההסבר הוא שהגדרת תפקיד הנשיא כמייצג השבט והדואג לו, נכונה כשמדובר במנהיגות של נשיאי אומות העולם, או לחילופין מנהיג שציבור מסוים בחר ומינה אותו לראש.
שונים הם הנשיאים של שבטי ישראל, שהקדוש-ברוך-הוא הוא שבחר בהם, ומינה אותם לתפקידם. כשהמינוי הוא מלמעלה, עצם המינוי הופך את הנשיא למנהיג שכולל בתוכו את כל אנשיו.
לכן התורה קוראת לנשיא 'ראש'2. כשם שהראש כולל בתוכו את כל אברי הגוף וחש בכאבו של כל איבר, כך הנשיא כולל בתוכו את כל אחד מבני שבטו, ומציאותם נעשית חלק בלתי נפרד ממציאותו.
חשיבות הציות
זו הסיבה לכך שנשיאי ישראל יכלו לנחול את הנחלות של כל אחד מבני שבטם, בשבילם ולמענם. שכן, ברגע שהנחלה הגיעה לנשיא ונהייתה רכושו, היא הפכה, בדרך ממילא, לנחלת המשפחה הפרטית – לה היא מיועדת.
יש ללמוד מכך על מהותו של נשיא בבני ישראל. לא מדובר על מייצג או דובר הציבור בלבד, אלא הרבה מעבר לזה. בנשיאותו הוא כולל בתוכו את כל בני העם, מהות המדגישה את חשיבות הציות להוראות הנשיא.