זה הזמן לשבח את אהרן?!
בפרשתנו החותמת את חמשת חומשי תורה, מגיע המסע בן ארבעים השנים במדבר לסיומו, ובני ישראל עומדים להיכנס לארץ המובטחת. במוקד הפרשה, עומדות הברכות שמשה רבינו העטיר על כל אחד מהשבטים לפני פטירתו מן העולם. לבסוף, מתארת התורה את מהלך פטירתו של משה רבינו, ואת האבל הכבד שירד על עם ישראל באותה שעה.
לאחר הדברים על פטירת משה, התורה מציינת: "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום".
חכמי ישראל עומדים על-כך, שבפטירת משה נאמר 'ויבכו בני ישראל', בעוד שבפטירתו של אחיו, אהרן הכהן, נאמר 'ויבכו כל בית ישראל'. ומסבירים, כי מאחר ואהרן הכהן השתדל והתאמץ לעשות שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, בכו על לכתו 'כל בית ישראל' – האנשים וגם הנשים. ואילו בפטירתו של משה רבינו, בכו רק האנשים, 'בני'1.
נשאלת השאלה: למה התורה מוצאת לנכון לרמוז דווקא כאן, לצד תיאור פטירתו של משה והשבחים הגדולים הנאמרים עליו, לחיסרון שלו – שלא עסק בהשכנת שלום כמו אהרן אחיו?
האמת של משה רבינו
ההסבר טמון בדרך בה אהרן הכהן היה עושה שלום בין בני ישראל:
חכמים מספרים2 שכאשר אהרן ראה ויכוח שהתפתח לכדי ריב, היה אומר לָאחד בחשאי, שחברו מצטער ומתחרט על המריבה ומעוניין להשלים אתו. במקביל, היה פונה ליריב השני ואומר גם לו בחשאי, שחברו מעוניין לעשות סוף למריבה. כך, שבכל אחד מהשניים התעורר הרצון לשלום – והשניים אכן השלימו.
אהרן הצליח, בדרכו, להשיג תוצאות טובות מאד, אבל משה רבינו לא היה יכול לנהוג כך. משה רבינו התאפיין במידת האמת3, ומבחינתו לא היה ניתן לשנות מן האמת – גם למען השלום.
אכן, ההלכה מתירה, באופנים מסוימים, לשנות מהאמת כדי להביא לידי שלום, אך בדרגתו הגבוהה של משה רבינו במידת האמת, הדבר לא היה ניתן להיעשות.
גדלות הנפש של מנהיג
כך, כמו לאורך כל חייו של משה רבינו ובעיקר ביום פטירתו, התעלה משה לדרגה רוחנית גבוהה ביותר4, והכיר במעלה העצומה של השכנת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. לכן, ימי האבל על פטירת משה, הם בהחלט עיתוי הולם להזכיר את מעלתו של אהרן הכהן כמשכין שלום, שהרי כעת גם משה חש במעלה הנפלאה הזו.
הדבר מלמד על גדלות נפשו של משה – מנהיג ישראל:
דווקא בפסוקים שעוסקים בפטירתו ובהסתלקותו מן העולם, הוא רואה לנכון וחש את הצורך להזכיר את מעלתו של אהרן הכהן, כדי שישראל ילמדו מכך איזה עומק מופלא יש באהבת ישראל ובהשכנת שלום5.