מעושר למדבר שמם
שרה מענה את הגר שפחתה, והגר בורחת אל המדבר. מלאך ה' נִגלה להגר ומצווה עליה לשוב אל שרה, גבירתה ובד בבד מבטיח להגר זרע רב - "ולא יִסָּפֵר מרוב"1.
והדברים תמוהים מאוד: מצד אחד, איך ייתכן ששרה הצדקת עינתה את שפחתה עד כדי כך שהגר העדיפה לברוח מהעושר וכל הטוב שהיה בביתו של אברהם - אל המדבר השמם? ומצד שני, כיצד ייתכן שהגר השפחה המצרית זכתה לדרגה גבוהה של נבואה ודיבור עם מלאך?
דרך האמצע
הגר התגאתה על שרה גבירתה, כנאמר: "וַתֵּקַל גבירתה בעיניה"2. לאחר שאברהם החזיר אותה להיות שפחתה של שרה, העבידה אותה שרה באופן שהיה מעט קשה יותר מכפי שעבדה קודם לכן, לפני שהפכה להיות אשתו של אברהם.
שרה עשתה זאת מתוך כוונה לחנך את הגר למידות טובות. לפי התוכנית של שרה, כאשר הגר תכיר בטעויות שלה ותדע את מקומה, תשוב שרה להתנהג עִמה כפי שהיה קודם לכן, ותבטל את הקושי הנוסף שהוטל עליה כעת.
מכאן אנו למדים עיקרון חשוב: כדי לשבור מידה רעה, צריך לנטות קצת מדרך האמצע לכיוון ההפוך מאותה המידה. כאשר משיגים את התיקון המיוחל ומגיעים לאיזון הנכון, אפשר לשוב לדרך האמצע הישרה והטובה3. הגר חטאה בגאווה, וכדי לחנכה ולהשיבה לדרך הישרה - שרה העבידה אותה קצת יותר מן הרגיל במטרה לשבור את רוחה.
אולם, הגר מסרבת לקבל את המוסר של שרה. במקום להתמודד עם הטעויות שלה ולשפר את מעשיה, היא בורחת אל המדבר.
נבואה מינימלית
במדבר, הגר כשלעצמה לא הייתה ראויה לנבואה, ובכל זאת זכתה להתגלוּת של מלאך ה', בשביל אברהם - כדי להשיב אותה ואת התינוק (ישמעאל, אותו היא הייתה אמורה ללדת) אל אברהם.
לכן המלאך מדבר אל הגר במשפטים קצרים, כדי לצמצם את ההתגלות הנבואית למינימום האפשרי. כל ההתגלות של המלאך להגר, פותחת במילה בודדת: "ויאמר". כשהמלאך רואה שדבריו לא התקבלו אצל הגר, בלית-ברירה - שב ומתגלה בשנית, כשהפעם הוא מאריך מעט: "ויאמר לה…", עד שהגר משתכנעת.
תחילה מנסה המלאך לשכנע את הגר בהזכירו לה "אי מזה באת"4, מבית חשוב כביתו של אברהם. בהמשך אומר לה המלאך: "שובי אל גבירתך"5, כלומר, אם היא גבירתך, חובה עלייך לציית לה. ולבסוף, המלאך מוסיף ומברך אותה, אך לכל זה לא זכתה הגר בשל חשיבותה שלה-עצמה, אלא למען טובתו של אברהם.