למה לחזור לשם 'הושע'?
בפרשת השבוע, מסופר כיצד משה רבינו מינה את תלמידו המובהק יהושע בן-נון למנהיג הדור, והטיל עליו את האחריות להנהיג את בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל ובכיבוש הארץ.
ואם עד עתה היה יהושע בדרגה פחותה ממשה רבינו, ולא היה מסוגל לפתח כוחות רוחניים של מנהיג הדור, כעת, כאשר משה מינה אותו לממלא-מקומו והטיל עליו את האחריות, קיבל יהושע בן-נון כוחות כבירים והתעלה לדרגה של מנהיג ישראל.
כזכור, בעָבָר שמו של יהושע היה 'הושע', אך משה רבינו התפלל עליו ואמר: 'י-ה יושיעך מעצת מרגלים', וכך נוספה לו האות י' ושמו הפך ל'יהושע'1.
מכאן מובן שתפילתו של משה רבינו הייתה נצרכת באותה העת, כאשר משה היה מנהיג ישראל, ואילו יהושע היה תלמידו. אך עתה, כאשר יהושע נתמנה למנהיג ישראל, יש בכוחו להצליח במשימתו גם ללא תפילת משה רבינו.
נשאלת השאלה: אם כן, מדוע מכנה התורה כאן את יהושע בן-נון בשמו הקודם – 'הושע' – המסמל את חלישות כוחו, בעוד שפרשתנו עוסקת בעלייתו לגדולה?
מחליפו של משה בחייו
רש"י מפרש שהסיבה לכך היא, משום שיהושע בן-נון נהג בשפלות ובענווה עד-כדי-כך שלא היה נרגש עליו כלל ששרביט הנהגת הדור הועבר אליו והוא עלה לגדולה.
לכן, מכנה אותו התורה דווקא כאן בשמו הקודם 'הושע', להורות שכל מי שהיה מביט ביהושע כעת, היה סבור שהוא עדיין בדרגתו הקודמת, כאשר היה נצרך לתפילתו של משה רבינו.
לפי זה, יש להסביר גם תמיהה נוספת: כיצד ייתכן שמשה רבינו מינה את יהושע לממלא-מקומו בעוד הוא עצמו עדיין ממשיך לשמש כמנהיג הדור? לכאורה היה מן הראוי להמתין עד אחרי הסתלקותו של משה רבינו, ורק אז להציב את יהושע כמחליפו?
מסר לעולים לגדולה
אלא שמפאת ענוותנותו של יהושע, לא היה ניתן למנותו למנהיג הדור אחרי פטירת משה, שכן הוא מצידו לא היה נכנס לתפקיד והופך למנהיג.
בעוד שאצל אהרן הכהן, למשל, מצינו סוג מסוים של הנהגה כלפי עם ישראל, שכן אהרן לימדם תורה ברבים2, יהושע לא גילה שום צעד של מנהיגות ושררה. לכן היה חשש שלאחר הסתלקות משה רבינו, העם יהיה סבור בטעות שיהושע אינו ראוי להנהגה.
לכן משה רבינו היה נחוש להתחיל את הנהגתו של יהושע בחייו, כדי לאשרר את מנהיגותו, ולהוכיח קבל-עם ועדה שיש בכוחו להנהיג.
המסר הוא, שכל מי שזוכה לעלות לגדולה בשררה כזו או אחרת, צריך ללמוד מיהושע בן-נון להתנהג בענווה יתירה. ודווקא ענווה ושפלות אמיתית וטהורה, תקנה לו הצלחה ומעמד.