דו-שיח מרגש
לאחר ניתוק של יותר מעשרים שנה בין יוסף לאחיו, החלו שנות רעב איום ונורא גם בארץ ישראל, ואחי יוסף החליטו לרדת למצרים כדי לרכוש מזון ותבואה, להם ולמשפחות שלהם.
התורה מתארת בצורה מפורטת כיצד יוסף – שאחיו מכרו אותו לעוברי אורח – הפך להיות ה'משנה למלך מצרים' והממונה על אספקת התבואה לבני העם המצרי, וגם לבאים מחוץ למצרים כדי לקנות אוכל1.
כאשר אחיו עומדים לפניו ומבקשים ממנו מזון ותבואה – הם לא מזהים ב'משנה למלך' את יוסף, אבל יוסף כן מזהה אותם. יוסף מאד מתרגש, אבל מתאמץ שלא להחצין את רגשותיו.
לאחר דין-ודברים, המפורט בפרשת השבוע, אחי יוסף מביאים ומציגים לפני יוסף גם את אחיהם הקטן ביותר – בנימין. כאשר יוסף רואה את בנימין אחיו הצעיר, בן אמו רחל, ההתרגשות שלו עולה והוא ממהר לפנות לחדרו, שם הוא בוכה מבלי שאף-אחד יראה אותו בסערת הרגשות שאחזה בו.
וכך כותב רש"י בפירושו על הפסוקים המתארים את המפגש המרגש בין יוסף לבנימין:
"שאלו (יוסף את בנימין), יש לך אח מאם? אמר לו: אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים? אמר לו: יש לי עשרה. אמר לו: ומה שמם? אמר לו: 'בלע' ו'בכר'.. אמר לו: מה טיבן של שמות הללו? אמר לו: כולם על שם אחי, והצרות אשר מצאוהו.. מיד נכמרו רחמיו".
וכאן נשאלת השאלה: לשם מה מצטט רש"י את הדו-שיח בין יוסף לבנימין? וכי ללא הדברים הללו, ההתרגשות של יוסף לא מובנת מאליה?!
המנהיג החזק 'נשבר'
להסבר הדברים, יש לשים לב להתנהגות של יוסף במהלך פגישתו עם האחים:
לכאורה, עצם הפגישה עם כל האחים הייתה אמורה לעורר ביוסף געגועים למשפחתו ורגשות עזים. עם זאת, לא נמצא בתורה כל תיאור להתרגשות הזו. ולפי פשוטו, הסיבה לכך היא שיוסף, כ'משנה למלך' ומנהיג תקיף וחזק, הצליח לעצור ברוחו ולא נתן לבכי ולהתרגשות שלו להתפרץ החוצה.
לכן, כאשר התורה מספרת שבראותו את בנימין אחיו הקטן, יוסף ביקש לבכות, מתעוררת תמיהה – מדוע דווקא באותו רגע לא הצליח יוסף לעצור בעד ההתרגשות שלו, כמו שעשה במפגש עם אחיו קודם לכן?
לכך מסביר רש"י, שאכן התקיים דיאלוג בין יוסף ובנימין ודו-שיח מרגש יוצא מן הכלל. דו-שיח שגרם ליוסף להתעורר ברחמים עצומים על בנימין, ומכאן הייתה קצרה הדרך לבכי שהיה חסר מעצורים.
רחמנות על הנשמה
ומהפשט – אל פנימיות הדברים.
כידוע2, כל בני ישראל נקראים 'יוסף'. לכל יהודי, יהיה מי שיהיה, יש נשמה אלוקית טהורה. וכשם שיוסף התעורר ברחמים רבים על בנימין אחיו, כך יש לעורר רחמים רבים על הנשמה שירדה למטה, לעולם גשמי נחוּת שמסתיר עליה, ומונע ממנה להאיר. מצב דומה ל'אח' קרוב שהתרחק ו'נבלע בין האומות'.
התבוננות במצבה הנחוּת של הנשמה, תגרום לאדם לבקש ולהתחנן לפני בורא העולם לרחם על נשמתו, להאיר אותה ולהעיר אותה מעלפונה, ועל-ידי-זה לקיים תורה ומצוות ללא כל מניעות ועיכובים.