היכן טבל הקב"ה?
אחת המצוות שנצטוו הכוהנים בפרשתנו, היא1: "לנפש לא ייטמא בעמיו" – הכוהנים קדושים בקדושה מיוחדת, ועל כן אסור להם להיטמא בטומאת מת. ואולם, התורה מסייגת את האיסור הזה ואומרת: "כי אם לשארו הקרוב אליו". אם המת הוא קרוב משפחה של הכהן מדרגה ראשונה – אמו, אביו, בנו, בתו, אחיו או אחותו – מותר לו להיטמא למת ולעסוק בקבורתו. לאחר-מכן, עליו לטבול ולעבור הליך מיוחד של טהרה.
חכמים אומרים2 כי מה שהקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את ישראל לעשות, הוא עצמו עושה. לאור קביעה זו, פנה כופר אחד לחכם רבי אבהו, ושאל אותו: מאחר והקדוש-ברוך-הוא נחשב ככהן – באיזה מקווה טבל לאחר שקבר את משה רבינו? ענהו לו רבי אבהו, שהקדוש-ברוך-הוא טבל באש3.
ונשאלת השאלה: ההיתר לכהן להיטמא לקרוביו, אמור בכהן רגיל (המכונה 'כהן הדיוט'), ואילו כהן-גדול שקדושתו גדולה עוד יותר, לא רשאי להיטמא אפילו לקרוביו, וכיון שהקדוש-ברוך-הוא מוגדר כ'כהן גדול'4, איך מלכתחילה עסק בקבורתו של משה ו'נטמא'?
כהן גדול – מעל המגבלות
לאמיתו של דבר, למעלה באלוקות קיימות בחינות מקבילות לשתי רמות הקדושה של הכוהנים – כהן רגיל, וכהן גדול:
יש דרגות באלוקות כפי שהקדוש-ברוך-הוא צמצם את עצמו, כביכול, בתוך הגבלות העולם. רמת הקדושה של דרגות אלו, מקבילה לרמת הקדושה של כהן רגיל, ותיתכן בהם 'טומאה'. אך יש דרגות עליונות הרבה יותר, בהן אין כל תפיסת מקום להגבלות העולם. ובדרגות הגבוהות הללו, הקדוש-ברוך-הוא אכן מקיים את כל מצוות התורה כפי שציווה את בני ישראל, אך אין לכך שום קשר ושום זיקה להגבלות של המציאות הגשמית.
לכהן אסור להיטמא, כדי לא לפגום בקדושתו. לכן, מאחר שבדרגת הקדושה הגבוהה והנעלית בה הקדוש-ברוך-הוא נקרא כהן גדול, קיום המצוות הוא ללא כל תפיסה בהגבלות הגשמיות, ה' יתברך יכול היה לקבור את משה רבינו מבלי 'להיטמא' כלל.
מכאן שבכל מקרה, בקבורת משה רבינו לא היה כל פגם – חלילה: אם לעניין זה הקדוש-ברוך-הוא מצטייר ככהן רגיל – היה מותר לו 'להיטמא' למשה רבינו שנחשב לקרוב משפחה. ואם הצטייר ככהן גדול – לא היה נתון להגבלות הטומאה מלכתחילה.
"וכל מלבושי אגאלתי"
ניתן לשאוב מכך עידוד לימינו:
למרות שעם ישראל נטמא בטומאת הגלות ובטומאת החטאים, הקדוש-ברוך-הוא אומר5: "וכל מלבושי אגאלתי". יכול אני להצטייר ככהן רגיל ולטמא את לבושי, כביכול, כדי שאף יהודי לא יישאר בגלות, שכולם בָּנַי.