מלאכה ואהבת רעים. יש קשר?
אחת המצוות המיוחדות בפרשתנו, היא מצוות אהבת ישראל, עליה נאמר בתורה: "ואהבת לרעך – כמוך". תאהב כל יהודי כמו שאתה אוהב את עצמך.
רבי ישראל בעל-שם-טוב, מייסד החסידות, ציטט בהקשר למצווה זו את דברי חכמים1 "כל תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה". והסביר: כל יהודי צריך ללמוד תורה, ובד-בבד לעסוק במלאכת אהבת ישראל. ואילו לימוד התורה ללא אהבת ישראל, אינו ראוי – וסופו להתבטל.
נשאלת השאלה: מפני מה נקראת מצוות אהבת ישראל בשם 'מלאכה'? מה הקשר בין 'מלאכה' לאהבת ואחוות רעים?
דרכו של בעל-עסק
'מלאכה' היא, בדרך כלל, העיסוק שבו האדם פעיל וממנו הוא מתפרנס.
דרכו של בעל עסק ובעל מלאכה, איננה לשבת בבית ולהמתין באפס מעשה עד שיבוא לקוח שיבקש את סחורתו או את שירותיו. סוחר ראוי לשמו פותח חנות במקום בו עוברים אנשים רבים, מכוון את שערי החנות לכיוון הרחוב ההומה, ותולה שלטי הכוונה ופרסום בכל פינה.
יתר על כן. לעיתים קרובות, הסוחר אף יוצא למקומות שונים כדי לפרסם ולשבח את סחורתו, ומשדל אנשים רבים ככל האפשר לקנות דווקא אצלו את הסחורה המוצעת2.
גם במצוות אהבת ישראל, נדרשת מאיתנו השקעה דומה:
עלינו להשתדל ככל יכולתנו להיטיב עם כל יהודי. החל מטובה בגשמיות – בהתעניינות בשלומו ובמצבו ובעזרה וסיוע. וההמשך ברוחניות – להסביר לו באהבה גדולה את ערך התורה והמצוות והיותן יקרות מפנינים ומפז, להציע לו לקיים מצוות ולנתב אותו אל אורה הגדול של פנימיות התורה.
זו הסיבה לכינויה של מצוות אהבת ישראל בשם 'מלאכה': אהבת ישראל צריכה להיות עיסוק אינטנסיבי של כל יהודי, מתוך אכפתיות והשתדלות, כפי שעוסק הסוחר במלאכתו. יש להושיט עזרה וסיוע, לגלות אהבה וחמלה לכל אחד ולהציע תמיכה והדרכה ככל האפשר.
לכל אחד יש מה לתת
יהודי עשוי לטעון שמצבו ירוד, ידיעותיו מוגבלות מאד ואין לו כל אפשרות לעזור ליהודי נוסף בשום דבר ועניין.
על כך כבר אמרו חכמים: "איזהו חכם – הלומד מכל אדם"3. לכל אדם יש מעלות ייחודיות, מאפיינים ייחודיים, תובנות ותכנים הידועים רק לו. ועליו לחלוק את מה שיש לו עם יהודי נוסף, שיהנה לקבל ממה שיש לו להציע – וכך בוודאי יוכל לסייע לו אפילו בדבר שנראה כמועט.