ציווי שאי אפשר לסרב לו
למה דווקא "צו"? הפרשה פותחת במילים "צו את אהרן ואת בניו". ורש"י מפרש: "אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות". הקדוש-ברוך-הוא מסר את מצוותיו לבני ישראל בשלוש לשונות: "אמור אל הכוהנים1", "דבר אל בני-ישראל"2 ו"צו את בני ישראל"3. ובשונה מ"'אמור' ו'דבר', דוקא 'צו' מבטאת זירוז לקיום מיידי. ונשאלת השאלה: מהי הייחודיות של הביטוי 'צו', על פני שני האחרים? ומדוע […]
מי צריך סייגים?
השבח: "שלא היטו" בסיום הפרשה, אומרת התורה: "ויעש אהרן ובניו, את כל הדברים אשר ציוה ה' ביד משה". רש"י מפרש כי פסוק זה נועד: "להגיד שבחן, שלא היטו ימין ושמאל". כלומר, התורה מתכוונת ללמדנו את גדולתם של אהרן ובניו, שמילאו אחר כל ההוראות והציוויים של הקדוש-ברוך-הוא שנמסרו להם על-ידי משה רבינו – ללא כל שינוי. […]
מוכרחים לעבוד
מה היה חסר בימי המילואים? פרשת השבוע עוסקת בשבעת הימים שלפני חנוכת המשכן. ימים אלו נקראים 'שבעת ימי המילואים', ובהם אימן והכשיר משה רבינו את אהרן ובניו לתפקידם ככוהנים במשכן. במשך אותם שבעה ימים, היה משה רבינו מקים את המשכן ומפרק אותו בסוף היום, ולמחרת מקים אותו מחדש. אומרים על כך חכמינו1: "ז' ימי המילואים […]
לאכול כמו יהודי
למה דווקא 'איל המילואים'? להקמת המשכן וחנוכתו, קדמו שבעה ימים של הכנה והכשרה. ימים אלו נקראים 'שבעת ימי המילואים' שבהם חנך משה רבינו את אהרן ובניו הכוהנים, אימן והכשיר אותם לתפקידם. השלב הסופי בהכנת אהרן ובניו למלאכת הכהונה, היה בשחיטת 'איל המילואים'. לאחר תהליך הקרבתו, שכלל את הזאת דמו באופן מיוחד המפורט בתורה, ואת אכילתו […]
אומרים 'תודה'
ארבעה צריכים להודות מי שהיה חשוף לסכנה וניצל, נדרש להביא 'קורבן תודה', כדי להודות לקדוש-ברוך-הוא על הטובה שעשה לו1. רש"י מפרט את ארבעת הדברים המסוכנים שעל ההצלה מהם חייבים ב'קורבן תודה', ואומר: "אם על תודה יקריבנו – אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא […]
"אש תמיד" בלב היהודי
המשמעות הפנימית של העבודה לגבי האש שבה נשרפו הקורבנות על גבי המזבח, נאמר בתורה ציווי מיוחד: "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה". כלומר, האש צריכה לבעור תמיד, ללא הפסקה. חכמים למדו מהמילה "תמיד"1 שתי הוראות הלכתיות מעשיות: "תמיד – אפילו בשבת, תמיד – אפילו בטומאה". הוי אומר, האש צריכה לבעור אפילו בשבת, ואפילו גם בזמנים […]
אש מלמעלה ואש מלמטה
למה רק "ביום השמיני"? בין דיני הקורבנות בפרשתנו, מְצַוָה התורה: "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה". היינו, שאש המזבח תבער ללא הפסקה כלל. לאחר שבעה ימים עמוסי הכנות, הוקם המשכן והחלו להקריב עליו קורבנות. באותה שעה ירדה אש מן השמיים באורח פלא, ו'אכלה' את הקורבן. במשך שבעת ימי ההכנה, משה רבינו בעצמו הקריב קורבנות […]
מתחילים מבחוץ
הדלקת המנורה מאש המזבח התורה מְצַוָה שהאש שעל-גבי המזבח החיצוני – עליו מקריבים את הקורבנות – תבער תמיד, בכל עת ובכל זמן: "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה". ורש"י מפרש: "אש שנאמר בה תמיד, הוא שמדליקין בה את הנרות, שנאמר בה "להעלות נר תמיד", אף היא מעל המזבח החיצון תוקד". כלומר, את נרות מנורת […]
כשצריך, יוצאים החוצה
למה להחליף בגדים? התורה מְצַוָה על הכהן לחתות ב'דשן', הוא האפר שנוצר משריפת הקורבנות על-גבי המזבח, ולאסוף אותו לערימה. לאחר-מכן, עליו להחליף את בגדי הכהונה בבגדים אחרים, פשוטים יותר, ולעבוד עבודה נוספת – להוציא את הדשן אל מחוץ למחנה. על הסיבה להחלפת הבגדים בין שתי העבודות, אומר רש"י שהעבודה הראשונה, של קיבוץ הדשן, מקבילה לעבודת […]
להתענג על המצוות
למה חשוב להקטיר ביום? 'קרבן עולה' מתייחד בכך שמקריבים את בהמת הקורבן כולה, על כל חלקיה ואבריה על-גבי המזבח – בשונה מקורבנות אחרים, בהם מקריבים את החֵלב השומני או חלקים נוספים, בעוד שבשרו של הקורבן נאכל על-ידי הכוהנים או על-ידי מביא הקורבן. ועל האמור בתורה "זאת תורת העולה… היא העולה על מוקדה על המזבח כל […]