חלון אחד בלבד?!
בפרשתנו מסופר כי הקדוש-ברוך-הוא החליט להוריד מבול על העולם, כדי למחות את כל היקום בגלל ההתנהגות הקלוקלת של בני האדם. במקביל ציווה הקדוש-ברוך-הוא את נח מבעוד מועד לבנות תיבת עץ, באמצעותה הוא ובני משפחתו יהיו מוגנים מהמבול.
בציווי, מפרט הקדוש-ברוך-הוא לנח בדיוק את מידות התיבה – גובהה, רוחבה, מספר הקומות שיהיו בה, ועוד. ואחת ההוראות היא – 'צוהר תעשה לתיבה'.
את משמעות המילה 'צוהר', מפרש רש"י1 בשני פירושים שונים: "יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם". כלומר, ה'צוהר' נועד לתאורת התיבה. לפי הפירוש הראשון, הציווי הוא לעשות בתיבה חלון, דרכו ייכנס האור מבחוץ. ולפי הפירוש השני, ההוראה הייתה להכניס לתיבה אבן טובה ובוהקת שתפזר אור.
ונשאלת השאלה: כיצד ייתכן שחלון אחד או אבן טובה אחת, יאירו את כל התיבה הענקית שבנה נח, המחולקת לחדרים רבים וקומות נפרדות ומובדלות זו מזו?!
ציוויים מפורטים
הסבר הדבר, נעוץ בעובדה שהקדוש-ברוך-הוא לא פירט לנח פרטים רבים במלאכת בניית התיבה. ולא אמר לו, למשל, לבנות לתיבה דלת כניסה2, גג אטום למים וכד'.
והסיבה לכך שהקדוש-ברוך-הוא נמנע מציווי מפורש על כל הפרטים הללו, ברורה. לא היה ספק, שנח יבנה את התיבה לכתחילה עם כל הרכיבים ההכרחיים הללו.
כך מובן מאליו, כי אחד הדברים שנח בוודאי עשה מתוך שיקול דעתו, היה הנחת נרות רבים ברחבי התיבה, שעל-ידם תואר התיבה באור גדול. וגם זה בוודאי דבר הכרחי, שכדי לעשות אותו לא היה צורך בציווי מפורש של הקדוש-ברוך-הוא.
מכך הסיק רש"י, כי כאשר הקדוש-ברוך-הוא מצווה את נח לעשות 'צוהר' לתיבה, לא מדובר במקור האור העיקרי של התיבה, דבר שנח בוודאי יעשה גם ללא ציווי, אלא מדובר על תוספת אור מיוחדת. וכדי להשיג את המטרה הזו, אכן מספיק חלון קטן אחד או אבן טובה אחת ויחידה.
שני שלבים
על-פי פנימיות התורה, שני הפירושים ברש"י מסמלים שני שלבים בעבודת ה'3. חלון מסמל אור שמגיע מבחוץ וחודר פנימה. זהו השלב הראשוני בעבודת ה' של יהודי – להאיר את העולם באמצעות התורה והמצוות.
אבן טובה, לעומת זאת, מסמלת אור שמגיע מהאבן עצמה ולא ממקור חיצוני. זהו השלב השני – בו היהודי מגלה שהעולם הזה אינו מהווה סתירה וניגוד לאלוקות ולקדושה, אלא להיפך. דרך העולם ומה שהוא מציע, ניתן לגלות את הקדוש-ברוך-הוא, ולכן אפשר וצריך להשתמש בעולם ובמה שיש בו כאמצעים מועילים לעבודת ה'.