למה רק יהודי הוא שליח?
בפרשת השבוע, אנו מצווים להפריש תרומה מהתבואה לכהן, ככתוב: "כן תרימו גם אתם תרומת ה'". את מצוות הפרשת התרומה, ניתן לקיים גם על-ידי שליח. כלומר, בעל שדה או כרם שצריך להפריש תרומה לכהן מהתבואה או הפירות, לא חייב לעשות זאת בעצמו והוא רשאי למנות שליח שיעשה זאת במקומו.
הדבר נלמד מהאמור בפסוק זה "גם אתם", וחכמים דרשו – לרבות שלוחכם. והוסיפו1: "מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית". כלומר, השליח להפרשת תרומה חייב להיות יהודי, כמו בעל השדה או הכרם בעצמו.
ונשאלת השאלה: למה חשוב שהשליח יהיה יהודי? הרי בסך-הכל הוא עושה פעולה טכנית של הפרשת התרומה, בעוד שאת המצווה מקיים בעל-הבית?
שלוש רמות של שליחות
ההסבר הוא, שקיימות שלוש אפשרויות להגדיר את המושג 'שליח':
1) השליח ממונה מטעם הבעלים לעשות מעשה, וכל התוצאות של מעשי השליח מתייחסות לבעלים.
2) ידי השליח נחשבות כידי המשלח. כלומר, לא רק שהתוצאה מתייחסת למשלח, אלא הפעולה שעשה השליח נחשבת כאילו נעשתה על-ידי כוח המעשה של המשלח.
3) השליח ממלא את מקומו של המשלח ממש. כלומר, כל מציאותו של השליח נחשבת כמציאותו של המשלח.
כמובן, האופן השלישי הוא ההגדרה הנעלית והעמוקה ביותר של המושג שליח. בעוד שבשני האופנים הראשונים, השליח הוא מציאות עצמאית, ורק מעשיו קשורים למשלח, האופן השלישי גורס שאין כאן מציאות של שליח כלל – אלא רק מציאות של משלח.
גוי לא מסוגל להתבטל
בכל מצווה שיהודי מקיים, הוא ממלא את שליחותו של המשלח ששלח אותו לעולם הזה – בורא העולם. הנשמה יורדת לעולם כדי למלא את השליחות החשובה של הקדוש-ברוך-הוא לעדן ולזכך את העולם לקראת הגאולה על-ידי העיסוק בתורה ומצוות.
ואת השליחות הזו צריך למלא מתוך ביטול מוחלט למשלח, וללא שום תחושות של גאווה ויישות עצמית. כדי להיות שלוחים ראויים של הקדוש-ברוך-הוא2, עלינו להגיע לרמת השליחות באופן השלישי – לא להיות מציאות נבדלת כלל, אלא להפוך להיות חלק ממציאות המשלח עצמו.
לכן, גוי לא יכול לשמש כשליח לקיום מצוה, שכן הוא לא מסוגל לרמת ביטול כזו ולחיבור כה קרוב עם בורא העולם. רק לעם ישראל, בניו ומשרתיו של הקדוש-ברוך-הוא ניתנו הכוחות לעבוד את ה' מתוך התבטלות מלאה של המציאות האישית, ולמלא את השליחות החשובה של הכנת והכשרת העולם לגאולה השלימה.