תרומות עם רמזים
יחד עם הציווי על עשיית המשכן וכליו, ניתנה לבני ישראל רשימת דברים, אותם הם התבקשו לתרום לצורך ביצוע מלאכה זו. שלושת הדברים הראשונים ברשימת התרומות המבוקשות, הם1: "זהב וכסף ונחושת". אלו הם גם הדברים העיקריים והמרכזיים, על-ידם אפשר אף לרכוש את כל הנצרך למלאכה.
שלושת הדברים הללו, מסמלים גם שלוש רמות בנתינה. הנתינה המובחרת ביותר היא, כמובן, נתינת הזהב. הבאה אחריה בחשיבותה, היא נתינת הכסף, והאחרונה היא נתינת הנחושת.
המשכן לה', כמקום להשראת השכינה, הוא מרכיב מרכזי ביהדות. והמשכן הוא מושג רב ערך, גם בחייו כל יהודי בפרט, שכן הכתוב2 "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מתפרש גם – "בתוך כל אחד ואחד מישראל"3. מכאן ששלושת התרומות הללו, זהב וכסף ונחושת, מכילות רמזים בעבודת ה'.
השיקולים שמאחורי הנתינה
בנתינת צדקה ייתכנו שלוש אפשרויות. האחת, נתינה מרצון ובשמחה, לא בעקבות חולי או צרה שגרמו לאדם לתת – בתקווה לישועה. השנייה, החולה שנותן על-מנת להתרפא. ואילו האפשרות השלישית היא שהאדם כלל אינו נותן בחייו, אלא מצווה לתת מרכושו לאחר מותו4.
אפשרויות אלו, נרמזות בשלוש הרמות שבתרומת המשכן – זהב וכסף ונחושת. 'זהב' ראשי-תיבות "זה הנותן בריא". נתינה ברמה המובחרת. לעומת זאת, 'כסף' ראשי-תיבות "כשיש סכנת פחד". כאשר רק אז, מפחד הסכנה שבמחלה או גורם אחר, האדם נזכר לתת כדי להינצל מהסכנה. ו'נחושת' ראשי-תיבות "נתינת חולה שאמר תנו". כשאדם כבר אינו יכול לתת בעצמו, ומְצַוֶה לתת צדקה מרכושו לאחר מותו5.
כולם שותפים במשכן
שלוש התרומות הללו, רומזות לתכנים הכלליים של עבודת ה', והאפשרויות לתקן את הנדרש.
"זה הנותן בריא" – רמז ליהודי שחייו הרוחניים בריאים, והוא עובד את ה' בדרך הנכונה. "כשיש סכנת פחד" – רמז ליהודי שחייו הרוחניים נפגעו ואינם תקינים. אך באמצעות השקעה ונתינה מעצמו, הוא מתקן את המעוות. ו"נתינת חולה שאמר תנו" – רמז ליהודי שמצבו הרוחני דומה ל'גוסס', אך באמצעות החלטה תקיפה על שינוי דרכו, הוא מתקן את הנדרש.
כל אלו, ללא יוצא מן הכלל, משתתפים ותורמים את חלקם להקמת המשכן. שכן, גם במצב הקשה והנחות ביותר, כולנו בני עם אחד, העם הנבחר.