מה הפלא שאהרן לא שינה?
בתחילת הפרשה, מופיעים כמה ציוויים הקשורים בהדלקת נרות מנורת-הזהב שבמקדש בכל יום.
לאחר פירוט הציוויים וההוראות, מסיימת התורה את הנושא בדברי שבח לאהרן הכהן: "ויעש כן אהרן, אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר ציווה ה' את משה".
על משמעותו של השבח, מפרש רש"י כי כוונת הכתוב היא לתת ביטוי למעלתו הגדולה של אהרן הכהן, שלא שינה דבר ועשה את הכל בדיוק כפי שנצטווה. ובלשון רש"י: "ויעש כן אהרן – להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה".
ונשאלת השאלה: מהו השבח ומה הפליאה בכך שאהרן הכהן לא שינה ממה שציווה הקדוש-ברוך-הוא? הרי אהרן הכהן-הגדול היה צדיק גדול, ובוודאי לא יעלה בדעתו לשנות מדבר ה'!
החשש – דווקא ברמות הגבוהות
ההסבר הוא, כי ישנם שני מצבים אפשריים מבחינה רוחנית. יש מצב בו היהודי מתאמץ לעבוד את ה', יצרו-הרע מנסה בכל עת להכשיל אותו בחטאים, והוא ללא הרף עומד על המשמר להתגבר על הנסיונות ולא למעוד חס-ושלום.
מי שנמצא במצב זה, לעולם לא ישנה מדברי ה' בכוונה. לגביו, קיים רק חשש שמא במקרה של אי-הצלחה להתגבר על היצר, לא יקיים את ציווי הבורא בדיוק.
ויש מצב נעלה יותר, כאשר האדם מתגבר בקלות על כל הניסיונות ופיתויי היצר, ומתעלה ומתרומם מדרגה לדרגה ונשמתו הולכת ומתעדנת ומזדככת.
ואולם, דווקא אצל מי שמצוי במצב הנעלה יותר, קיים חשש שיְשַׁנֶה מדבר ה'. דווקא בגלל הביטחון שכל מחשבותיו ודעותיו מתאימים לרצון העליון, יתכן שהוא ירשה לעצמו לשנות מעט מדברי ה', באמתלה שזהו רצון ה'.
בדיוק לפי הציווי
לכן התורה מדגישה כל-כך את מעלתו של אהרן הכהן – 'שלא שינה':
אהרן הכהן היה בדרגה רוחנית גבוהה מאד, וקדושתו הייתה נעלית מאד. וכאמור, דווקא במצב כזה קיים חשש שיסמוך על מחשבותיו ודעתו, וישנה ממה שנצטווה.
לפיכך התורה משבחת את אהרן הכהן, שלמרות דרגתו הגבוהה ומעלתו הגדולה, לא עירב בעבודתו את שכלו ודעתו הפרטית, והקפיד לעשות הכל בדיוק כפי שנצטווה על-ידי הקדוש-ברוך-הוא.