גדולתה של מִצְוַת מילה
פרשת השבוע פותחת בתיאור התגלות אלוקית לה זכה אברהם אבינו – "וירא אליו ה' באלוני ממרא". אין זו ההתגלות הראשונה של הקדוש-ברוך-הוא לאברהם אבינו, שכן בפרשת "לך-לך" כבר נאמר כי הקדוש-ברוך-הוא דיבר אל אברהם. ועם זאת, ההתגלות הנוכחית היא שונה וייחודית.
בספר הזוהר נאמר1 שעד עכשיו התגלה הקדוש-ברוך-הוא אל אברהם אבינו בצורה מוגבלת ומצומצמת יותר. התגלות ברמה של 'חזיון', כלשון הכתוב2 'דבר ה' אל אברם במחזה'. ואילו לאחר שאברהם אבינו נימול, הקדוש-ברוך-הוא התגלה אליו ברמה של 'ראיה', ככתוב 'וירא אליו ה".
ויש לעיין: מה פשר הדברים? מה החשיבות הגדולה של מִצְוַת 'מילה', שעושה אותה לגורם כה מכריע ברמת ההתגלות של הקדוש-ברוך-הוא לאברהם אבינו?
שפות הסכמיות ושפות אלוקיות
להבהרת הדברים, יש לעמוד על מהות ההבדל בין 'חזיון' ל'ראיה'.
המילה 'תחזה' מתייחסת לפעולת הראיה, בשפה הארמית – שפת הבבלים העתיקה. 'ראיה', לעומת זאת, היא מילה בשפת הקודש ולא ממקורות אחרים.
ההבדל העקרוני בין שפת הקודש לשאר השפות הוא, ששאר השפות הן 'שפות הסכמיות'. כלומר, שפה שמבוססת על הסכמה של בני אנוש שבחרו לעצמם צורת הגיה מסוימת, מילים ומשפטים. ואילו 'לשון הקודש' איננה 'שפה הסכמית' שנוצרה בידי בני אדם, אלא 'שפתו' הקדושה של הקדוש-ברוך-הוא. היא נובעת מרובד רוחני ואלוקי, ולכן כל מילה מדויקת בתכלית – ולכל אות יש שורש עליון גבוה.
רמה על-אנושית
וזה גם ההבדל בין דרגתו של אברהם אבינו לפני 'ברית המילה', למעמדו ומצבו לאחר מכן.
לפני ה'מילה', אברהם אבינו קיים את מצוות התורה מרצונו החופשי, ללא ציווי אלוקי והוראה מלמעלה. לכן ערך מעשיו היה מוגבל למידה של בן-אנוש המסוגל לשאוף ולהתעלות במידה מוגבלת ולכן גם ההתגלות האלוקית לה זכה בשלב זה, היתה במידה מצומצמת, ברמה של "במחזה", המתארת ראיה ב'שפה הסכמית' שנוצרה בידי בני אדם.
לאחר שאברהם אבינו מל את עצמו בציווי אלוקי מפורש מלמעלה, ניתן לו הכוח להתעלות על ידי סיוע על-טבעי ועל-אנושי שבא מהקדוש-ברוך-הוא בעצמו, מְצַוֶה הציווי. לכן ההתגלות האלוקית לה זכה אברהם כעת, היא ברמה של 'ראיה', מושג בשפה אלוקית, שכן הדרגה הרוחנית הנוכחית של אברהם נעלית לאין שיעור.
ויש כאן מסר גם עבורינו:
גם לאחר שאברהם אבינו התעלה לדרגות רוחניות גבוהות ביותר המתאפשרות ע"י בן-אנוש, הוא לא הסתפק בזה, ושאף והצליח להגיע גם לרמות שדורשות סיוע אלוקי על-אנושי. כך גם אנו לא אמורים להסתפק במועט בחיינו הרוחניים, אלא לחיות בשאיפה מתמדת ובמאמץ מתמיד להתעלות עוד ועוד.

