קידושין על-מנת לגרש?!
על-פי התורה, ניתן לבטל קשר נישואין ולהתגרש, באמצעות שטר גט שהבעל מוסר לאִשָׁה בבית-הדין, ובכך ניתק הקשר בין השניים.
יצויין כי ההלכה קובעת1 שאסור לאדם לשאת אִשָׁה אם בדעתו לגרשה בעוד זמן מה, שכן הקשר בין הבעל לאשתו אמור להיות קשר אמיץ וחזק2. ואם הבעל מתעתד לגרש את אשתו, הקשר פגום. אפילו אם האיש מודיע לאִשָׁה לפני הנישואין, שבדעתו לגרשה לאחר מכן ובכל זאת היא מסכימה להינשא – אין לעשות זאת, כי כאמור, הידיעה על הגירושין פוגמת ופוגעת בקשר הנישואין.
במקורות היהדות, יש הקבלה של הקשר בין בעל ואשתו לקשר שבין הקדוש-ברוך-הוא הנמשל לבעל המקדש, לבני ישראל שנמשלו לאִשָׁה המתקדשת.
בהקשר זה, מעמד מתן-תורה מסמל את החתונה בה קידש הקדוש-ברוך-הוא את בני ישראל3. ואילו הפיזור של בני ישראל בגלות ברחבי תבל, מסמל 'גירושין' שפוגעים ב'נישואין' הללו.
נשאלת השאלה: מאחר שהקדוש-ברוך-הוא בוודאי ידע מראש, עוד לפני ה'קידושין' כי הוא עתיד להגלות ו'לגרש' את בני ישראל4 – האם לכתחילה הקשר של הקדוש-ברוך-הוא ובני ישראל אינו ראוי, חלילה?
ה' יודע והאדם בוחר
לכאורה היה מקום לומר, שאכן הקדוש-ברוך-הוא ידע מראש שהוא עתיד להגלות את בני ישראל ולפזר אותם בתפוצות. ועם זאת, הדבר אינו נחשב קידושין על-מנת לגרש, כי בני ישראל הם אלה שגרמו את הגלות, בבחירתם החופשית שלא נעשתה לטובה, וידיעתו של בורא העולם ומנהיגו לא סותרת את הבחירה החופשית הנתונה לכל אדם. לכן, הקשר לא היה פגום מלכתחילה, והוא נפגם רק לאחר שבני ישראל בחרו כפי שבחרו.
אך לאמיתו של דבר, ההסבר הזה לא מתקבל. שכן, נכון שלכל אחד יש בחירה חופשית ואחריות מלאה על מעשיו, אבל סוף-סוף הקדוש-ברוך-הוא יודע מראש את העתיד להיות, והידיעה שלו לא מוגבלת בגדרי הזמן. אם כן, השאלה במקומה עומדת – כיצד קידש הקדוש-ברוך-הוא את בני ישראל, למרות הידיעה שהוא עתיד לגרשם בעתיד?
התעלמות רגעית בלבד
ההסבר הוא כי לפי האמת, גם בזמן הגלות הקדוש-ברוך-הוא ובני ישראל קשורים זה בזה ואף מאוחדים זה עם זה, כך שלמעשה מעולם לא היו כאן 'גירושין'.
אחד הביטויים לכך הוא, הניסים שמתרחשים גם בתקופת הגלות, דבר שקורה כי אהבת הקדוש-ברוך-הוא לעמו והקשר ביניהם נשאר ולא נפגם.
יש לדעת כי המצב השורר כעת, בזמן הגלות, הוא היעלמות רגעית של האלוקות. ותיכף ומיד, בגאולה האמיתית והשלימה, יתגלה בורא העולם בשיא תפארתו.